איזה סוג של משקיע אני ?

השקעה היא סוג של אומנות ומכן, שהיא עניין של טעם אישי, אני משוכנע שלכל השקעה שלא תהיה ובכל נקודת זמן שלא תהיה תמיד ימצא מי שיפסול אותה לחלוטין ובו זמנית גם כאלה שיחשבו אותה לגאונית. כבר אמרו לפני "באמנות – אין דבר כזה שאין דבר כזה".  הגילוי הראשוני והדי מהפכני שעברתי כאשר נחשפתי למושג "השקעות ערך" הוא העובדה שכדי להשקיע במנייה צריך קודם כל ללמוד את החברה ואפילו (כן כן – אני לא צוחק) לקרוא את דוחותיה הכספיים, לרובכם זה בטח נשמע מגוחך אבל האמת היא שהייתי מופתע. אבל כשהתעשתתי והתגברתי על ההלם הראשוני, התחלתי ללמוד את הכללים הבסיסיים לקריאת דוחות, וכמובן הקדשתי את הזמן לקריאת הדוחות עצמם. עם הזמן השתפרתי בהבנת הדוחות (ואני מקווה להמשיך ולהשתפר בעתיד) וגם התנסיתי בהשקעות שונות – הפעם זה כבר היה על בסיס פונדמנטלי אבל בסופו של יום הרגשתי שכדי להתחיל להשקיע באופן מוצלח אני חייב לבחור לעצמי תחום התמחות, ללמוד אותו וליישם אותו. ראיתי שלהתפזר לכל עבר זה לא ממש יעיל ורווחי. ואז בעצם ניגשתי לבחינת השאלה החשובה – איזה סוג של משקיע אני ?  או אם לנצח את זה בפלצנות – מהי פילוסופיית ההשקעה שלי ?

כדי להגיע לתשובה לשאלה הזו, הייתי צריך לשבת ולחשוב מהם הדרישות שלי מתיק ההשקעות מה שהעלה מספר שאלות נוספות.

שאלה 1: מהן הציפיות שלי לתשואה לאורך זמן ? התשובה לשאלה הזו גוזרת ישירות את רמת התנודתיות (יש אומרים סיכון) שאני מוכן לקבל.

שאלה 2: מהו אופק ההשקעה שלי (שילוב של שיעור הנזילות וגיל)

שאלה 3: מהו תמהיל ההשקעה האופטימלי בשבילי ?

שאלה 4: מהי גישת ההשקעה\שיטת העבודה אליה אני מתחבר ואותה אני מתכוון לאמץ ?

טוב אז אם יש שאלות צריך גם תשובות..

תשובה 1:  50% בשנה – זו התשואה שהייתי רוצה להשיג! וורן באפט טען שאם היה משקיע סכומים קטנים של כסף (בניגוד למיליארדים שהוא מנהל כיום) הוא משוכנע שיוכל להשיג תשואות שנתיות של 50%. העניין הוא שאני לא וורן באפט וכנראה שגם לא אהיה, אבל עדיין – אני מעוניין להשיג תשואות גבוהות ככל האפשר וזאת תוך לקיחת מינימום סיכונים. בכל אופן ככל שחשבתי על כך יותר הבנתי שאין שום ערך בלנקוב באחוז תשואה רצוי – מצד אחד אם אצליח להגיע לביצועים זה לא שאני אלך ואחזיר את הכסף ואם לא, אף אחד לא יפצה אותי על ההפרש. הדבר היחיד שכן ידעתי הוא שאני רוצה להגיע לביצועים טובים משמעותית מאלו של המדדים שכן אחרת כל העניין הוא פשוט בזבוז אחד גדול של זמן.

תשובה 2:  אופק ההשקעה שלי הוא ארוך. מה הכוונה בארוך ? כמה שיידרש. במבט ראשון התשובה הזאת נשמעת קצת סתומה ולכן אסביר – כשאני אומר אופק השקעה ארוך, אני מתכוון להגיד בעצם שכל פעולת מכירה שאעשה בשנים הקרובות תתבצע אך ורק משיקולי השקעה טהורים. זוהי אחת ההחלטות החשובות שלקחתי כאשר החלטתי שאני בוחר בהשקעה בשוק ההון. פרקטית זה בעצם אומר שאני מתכוון להשקיע את רב כספי אבל לא את כולו, חלק מההון שלי תמיד יישאר בצד כגיבוי כדי ששום ארוע (צפוי או בלתי צפוי) לא יאלץ אותי למכור בעתוי לא מתאים. עצם האמירה הזו גוזרת אופק השקעה של לפחות 5-10 שנים שכן ידוע לכל ששווקים דוביים יכולים להמשך זמן ארוך ואם נניח ששוק דובי הוא בדר"כ לא העיתוי הרצוי לסגירת הפוזיציה אני חייב לוודא שיהיה לי את אורך הנשימה כדי לחכות לזמן שבו יהיה כן יהיה לי משתלם למכור.

תשובה 3:  התשובה היא בעיקר מניות (common stocks) . איני מתכוון לעסוק באסטרטגיות קנייה ומכירה של אופציות מעוף, אני לא מתכוון להתמחות במאקרו, סחורות או מסחר במט"ח. תעודות סל גם הן לא נמצאות בתכניות שלי, אני מאמין שבחירה סלקטיבית של מניות מסוימות תמיד תהיה עדיפה על השקעה בסל. גם אג"ח לא נמצאות כרגע על הכוונת, למרות שאני משוכנע שניתן להרוויח תשואות לא רעות בתחום זה כרגע איני מכיר אותו מספיק ואני לא מתכוון לשנות את המצב הזה בקרוב. ההיסטוריה מלמדת שלטווח הארוך תשואות המניות תמיד היו גבוהות יותר מאלו של האג"ח (לגבי סיכון זה כבר סיפור אחר) ומכיוון שהתשובה הקודמת שלי מדברת על אופק השקעה ארוך אני מתכוון להתמקד בהשקעת Equity במניות ונגזרותיהן (כתבי אופציה).

תשובה 4:  כדי לענות על השאלה הזו הייתי צריך להבין מהן האופציות שעומדות לפני. כאן כבר באו לעזרי ספרי ההשקעות שקראתי, אחד מהם הוא ספרו הפופולרי של פיטר לינץ "ONE UP ON WALL STREET". בספרו זה חילק לינץ' את עולם המניות לשש קטגוריות עיקריות, אני אעבור עליהם ואנסה להבין מהן קטגוריות ההשקעה המתאימות לי:

צמיחה איטית (Slow growers) :

חברות בעלות שווי שוק גדול שכבר הגיעו ליישורת האחרונה מבחינת צמיחה (קצב הצמיחה הממוצע שלהם נע סביב האינפלציה). חברה כזו בדר"כ מפסיקה לצמוח בגלל שתי סיבות עיקריות, או שהיא כבר מיצתה את פוטנציאל השוק כולו או ש"עייפות החומר" מכריעה אותה או אפילו את התחום כולו. חברות "צמיחה איטית" בדר"כ יחלקו דיבינד או יבצעו Buy backs של אחוזים בודדים בשנה בעיקר מכייון שאין להם באמת אלטרנטיבה להשקעה. דוגמא למניות מסוג זה בבורסה הישראלי הן חברות מעוף כמו אסם.

צמיחה בינונית: (Stalwarts)

הדוגמאות שנתן לינץ' לסוג החברות הזו הן קוקה קולה, פרוקטר & גמבל ובריסטול מיירס, מדובר בחברות המובילות בתחומן בדר"כ הן יהיו בעלות הנהלה איכותית ויתרון תחרותי משמעותי. לאור התאור הנ"ל לא ממש פשוט לתת מקבילה ישראלית לרשימה הזו מבלי להעליב את הרשימה המקורית אבל עדיין אני חושב שחברה כמו טבע יכולה להתקרב לדעת המשורר המקורית. בכל אופן חברות אלו בניגוד לצומחות האיטיות מצליחות לייצר צמיחה שנתית ממוצעת של כ10-12 אחוז. והן אמורות להוות חברות "עוגן" שאיתן ניתן לישון בלילה גם בזמנים טובים פחות.

צמיחה מהירה (Fast growers) :

חברות צעירות ואגרסיביות בעלות שווי שוק נמוך שצומחות ב25-30 אחוזים בשנה, אלו סוג החברות האהובות על לינץ שממליץ להשקיע בהן אבל זאת רק לאחר בדיקה של המאזן והרווחים כדי לוודא שהם בריאים ויציבים מספיק. כפי שניתן להבין מניות אלו בדר"כ טומנות בחובן סיכון גבוה אבל בדיוק מסוג זה של חברות לינץ מצפה להכפיל את כספו עשרות מונים. הדרך למצוא את החברות הללו על פי לינץ' היא פשוט ע"י זיהוי שלהן בשלבים הראשונים – לדוגמא זיהוי של חנות מוצלחת בקניון הקרוב או זיהוי של מלון מוצלח שהינו חלק מרשת שעתידה להיות ה"הילטון" הבאה. כשניסיתי לחשוב על מקבילות בארץ קצת התקשיתי, כשחושבים על חברות צמיחה מהירה בארץ האסוציאציה שעולה היא של חברות חלום כמו חברות טכנולוגיה, ביומד או נפט\גז ואני די משוכנע שלא לזה התכוון לינץ. אם אני מתאמץ קצת יותר אני יכול לחשוב על חברות קמעוניות צעירות (יחסית לשופרסל או מגה) כמו רמי לוי שמדגימות גידול וצמיחה מהירים .

חברות מחזוריות (Cyclicals) :

חברות מחזוריות הן כאלה שההכנסות והרווחים שלהן עולים ויורדים בצורה מחזורית – אפשר לאמר עליהן שהדבר הכי יציב בהן הוא חוסר היציבות. בחברות אלו תזמון היא מילת המפתח ומאד חשוב לזהות את תחילת הסייקל החיובי שלהם כדי לתזמן כניסה נכונה. דוגמא לסוג תעשייה שמזוהה עם ציקליות היא תעשיית המוליכים למחצה (לדוגמא אורבוטק), בכלל תעשיות שמוכרות מוצרים שמצריכים הוצאות הוניות גדולות מטבען יהיו ציקליות שכן להלך הרוח בשווקים יש השפעה פאטלית על הרצון לבצע השקעות משמעותיות לזמן ארוך. עוד תעשיות ציקליות הן כאלה שמושפעות ישירות מצריכה ישירה – תעשיות כמו תעופה אזרחית (אלעל) שרווחיהם נגזרים ממצב הרוח הצרכני.

חברות מהפך (Turnaround) :

אלו הם חברות שביצעו מהפך לאחר תקופת שפל משמעותית , לעיתים מדובר בחברות שהיו בדרך הבטוחה לפשיטת רגל אבל משהו השתנה לטובה עקב שינוי אסטרטגי כלשהו כמו רה-ארגון (התייעלות, מכירת נכסים, סגירת מחלקות מפסידות , החלפת הנהלה) או שינוי רגולוטורי שטרף את הקלפים לטובתן. במקרים אחרים מדובר בחברות שלאחר צמיחה מהירה בעבר לפתע האטו ואף עברו לצד השלילי, סוג זה של מניות בדר"כ מוענש בצורה מיידית ומוגזמת ע"י השוק מה שיכול לייצר הזדמנות השקעה מצוינת למשקיע שמנתח את העניין בצורה קרה ומחושבת. בכל אופן אני עוד אדבר רבות בהמשך על סוג זה של השקעה – שהוא כפי שהזכרתי קודם חביב עלי ביותר.

נכסי ערך חבויים (Asset play) :

קודם כל אני רוצה להתנצל על התרגום של המונח "Asset play" – אני יודע שלא עשיתי עבודה מוצלחת במיוחד, בכל אופן "מודה ועוזב ירוחם". וכעת לעניין – חברות אלו הם הדבר הכי קרוב להשקעות ערך במובן המסורתי ("גראהמי\באפטי") של המונח.  לינץ משייך לקטגוריה הזו חברות אשר ערך נכסיהן גבוה משווי השוק בו הן נסחרות כלומר נתינות לקנייה בהנחה מסויימת על שווין האמיתי. לינץ מכוון בעיקר לחברות שיושבות על נכסים שציבור המשקיעים והשוק מפספסים – זה יכול להיות ערימת מזומנים שיושבת לה בקופה או נכסי נדלן שרשומים בספרים בשווי בו נקנו בתקופת המנדט, משקיע שקדן שחופר בדוחות כספיים בצורה יסודית יוכל לאתר מדי פעם הזדמנויות מסוג זה– ואז על מה שהוא צריך לעשות הוא "רק" לקנות ולהמתין עד שהשוק יגלה את העיוות ויתקן אותו.

זהו, אלו הקטגוריות כפי שמביא אותן לינץ', החלוקה הזו כמו שאר הרעיונות בספרו של לינץ' היא די פשוטה להבנה והגיונית. כעת כל נותר לי רק להחליט איזה סוג של משקיע אני רוצה להיות – ולבחור את הקטגוריה שעושה לי את זה. התחלתי עם קטגוריית הצמיחה הראשונה –  פה לא התעכבתי יותר מדי, צמיחה איטית באמת לא עושה לי את זה – נקודה. כניסה לתחום ההשקעה במניות בשביל תשואה של מס' אחוזים בודדים בשנה לא הרגישה לי כמו האסטרטגיה הנכונה. לצורך העניין, גם קטגוריית הצמיחה השנייה לא נראתה לי סקסית במיוחד – נכון שפה כבר מדובר בחברות איכותיות בעלות יתרונות תחרותיים אבל מכיוון שכך – כל עולם ההשקעות ואישתו עוקבים אחריהם ועיוותים גדולים במחיר קשה לי להאמין שאמצא פה. אני אשאיר את המניות הללו לאלו שכבר עשו את שלהם וכעת מחפשים איפה ניתן להחנות את הכסף בתשואה סבירה וסיכון נמוך. אופציית הצמיחה השלישית (צמיחה מהירה) כבר מדברת אליי יותר, בעיקר בגלל שהדרך בה מתאר אותה לינץ' בהחלט נשמעת לי הגיונית – כל שאני צריך לעשות זה לזהות חברות בעלות פוטנציאל כבר בשלבים הראשונים (בקניון הקרוב לביתך) לרכוש את מניותיהן וליהנות מתשואות גבוהות במיוחד. העניין הוא שכאשר ניסיתי להבין האם ניתן באמת ליישם את הטכניקה הזו ולזהות מניות צמיחה בארץ כאשר הן בתחילת דרכן הבנתי שלצערי זה לא לא כלכך פרקטי. אני מניח שדרך זו מתאימה הרבה יותר למשקיע האמריקאי, אך בארץ קצב כניסתן של חברות חדשות למסחר הוא מאד נמוך (מספר מועט של מניות בשנה) ואם כבר יש חברה שצומחת ומתרחבת בקצב מהיר – ברב המקרים היא תונפק למסחר רק לאחר שצמיחתה המשמעותית כבר מאחוריה. אני לא טוען שבלתי אפשרי למצוא מניות כאלה בארץ (שוב – דוגמאת רמי לוי) אך אני חושש שלא ניתן לבנות על זה כאסטרגיית השקעה מובילה.

סיכום ביניים – מסתבר ששלושת הקטגוריות הראשונות של לינץ הן לא בשבילי – או שהן לא אטרקטיביות מספיק או שהן לא ממש ניתנות ליישום באופן שוטף. כנראה שהשקעה במניות צמיחה (כלשהן) בארץ היא לא הדרך בה אלך. כעת נמשיך לשלושת הקטגוריות הבאות – בואו נקווה שכאן אני אמצא משהו שימצא חן בעיני (ספוילר – אני אמצא!).

הקטגוריה הרביעית של לינץ' היא חברות מחזוריות, לסוג זה של מניות מצאתי שהרבה יותר קל לי להתחבר. נתחיל בכך שמניות וענפים ציקליים יש בכל מקום (גם בארץ) ומכייון שהרבה מאד מהחברות בארץ הן יצואניות הן גם מושפעות מהסייקל הכלכלי\הענפי הגלובלי. מה שנחמד במניות מחזוריות היא שהן מחזוריות כלומר הן נעות בתבניות שחוזרות על עצמן – ולכן ברגע שלומדים את המחזור ואת מאפייניו יש סיכוי סביר שעם הזמן אפשר יהיה לבנות גבולות גזרה שיסייעו לזהות עיתויי כניסה (וגם יציאה) נוחים. בעיתויי כניסה ויציאה אני לא מתכוון למושגים מעולם ה"ניתוח הטכני" (חס וחלילה טפו טפו טפו) אלא לזיהוי המאפיינים של הסייקל שגוזרים את ביצועי החברות לאורכו והתחשבות בו בזמן שבאים לקבוע רווחיות מייצגת. השוק ככלל נוטה לייחס למצב הנוכחי משקל גבוה מדי ולהסטוריה משקל נמוך מדי ולכן אני מאמין שאם אעשה את שיעורי הבית ואקבע רווחיות מייצגת שמתבססת על כל הסייקל אוכל לקנות בזול בחלק הסייקל השלילי ולמכור בגבוה בחלק הסייקל החיובי. זו בהחלט קטגוריית השקעה שמוצאת חן בעיני.

הקטגוריה החמישית היא חברות מהפך (Turnarounds), וכפי שכבר הזכרתי קודם מדובר בסוג ההשקעה שאני מאד מחבב. תשאלו למה ? פשוט מאד כאשר מזהים בהצלחה סיטואציית Turnaround משמעותית – הרווח הוא גדול ובדר"כ מגיע מהיר. בהשקעות אלו, המשקיע השקדן שעשה את שיעורי הבית וזיהה את המהפך לפני השוק כמעט תמיד יהנה מתשואה מדהימה ויותר חשוב הוא לא יצטרך לחכות שנים ברב המקרים הדוח הקרוב הוא שיגרום לקפיצה במחיר. אם נחשוב רגע על התנהגות של Turnaround נבין שבמהותה היא מאד דומה ל Cyclical, העניין הוא שבאחרונה השוק מודע למחזוריות ועל כן פחות מופתע משיפור בתוצאות. ב- Turnaround לעומת זאת השינוי החיובי כמעט תמיד יתפוס את השוק בהפתעה – ההפתעה הזו היא בדיוק מה שייגרום לתגובה החיובית הקיצונית והמהירה של השוק.

וכעת הגענו לקטגוריה השישית והאחרונה נכסי ערך חבויים (Asset play), פה אני מאמין שאין צורך להרחיב יותר מדי שכן ברור לכל אחד שהקטגוריה זו היא הלחם והחמאה של כל מי שרואה את עצמו כמשקיע ערך. זוהי האסטרטגיה בה פעלו כל משקיעי הערך הגדולים (ראו ערך בנג'מין גראהם ומניות הנט-נט המפורסמות שלו) וכנראה שהיא תמשיך להיות אסטרטגיה מוצלחת גם בשנים הבאות.

טוב, אז אם נשארתם עד עכשיו אני מניח שכבר הבנתם מהו קטגוריית ההשקעה המועדפות עליי שלי (ומהן לא). אבל רק בשביל שלא יהיו אי הבנות בואו נסכם, חברות צמיחה איטית ובינונית ממש לא עושות לי את זה – אני מתכוון להשאיר אותן לגיל הפנסיה. חברות צמיחה מהירה מאד עושות לי את זה אבל לצערי אני לא מאמין שניתן להשקיע בהן בדרך בה תאר לינץ' (לפחות לא בישראל) – זה לא אומר שאני לא מתכוון להשקיע בחברות שצומחות (ההפך הוא הנכון) אני פשוט לא מתכוון לחפש אותן בקניון הקרוב לביתי. הקטגוריות שכן עושות לי את זה הן חברות מחזוריות, חברות מהפך וחברות בעלות נכסי ערך חבויים. אלה סוג ההשקעות העיקרי עליהן אותן אני מתכוון לחפש ולנתח ועליהן אני מתכוון לכתוב.

 ||