פבר 082013
 

טוב, אז לאחר תקופה ארוכה שבה לא יצא לי לכתוב אני שמח לשוב ולעשות את זה. אם להיות כן עם עצמי, אני חייב להודות שכשהתחלתי עם הבלוג הייתי בטוח שקצב הפוסטים שאעלה יהיה גבוה הרבה יותר מזה הנוכחי. בהחלט לא תכננתי שיעברו מספר חודשים מבלי שאכתוב כלום. והאמת, יש לי כמה תירוצים לכך שזה קרה (מלבד מהעצלנות והדחיינות הבסיסית שבהן אני נתקף לעתים), תקופה מאתגרת בעבודה, משפחה וכו.. אבל אני חושב שהתירוץ העיקרי הוא השעמום החריג שמספק לנו שוק המניות הישראלי המתדרדר. אני חושב שאי אפשר להתעלם מהעובדה שהשוק בארץ ממש הולך ומתאדה לנו מול העיניים, גם מחזורי המסחר וגם העניין הכללי של הציבור נמצאים במגמת ירידה מתמדת, אם מוסיפים לכך את העובדה שמרחב ההשקעה הספציפי שלי הוא המניות הקטנות שגם בימים כתיקונם סובלות מבעיות סחירות, מתקבל מתכון מושלם לשיעמומון – פשוט כלום לא קורה. אז נכון שזה חלק מהסיכונים "המקצועיים שכרוכים" כשאתה משקיע ב  small & micro caps אבל יתקנו אותי זקני השבט, דבר כזה כבר הרבה זמן לא היה.

אני לא יודע מה אתכם  אבל אצלי כמעט ואין יום שבו אני לא מוצא את הזמן לעבור על ספרי הפקודות, ולהסתכל על המצב של המניות שאני מחזיק בתיק או של אלו שאני חושב להוסיף. אני חייב לאמר שכמעט בכולן התמונה היא זהה, הכל נמצא בסוג של קיפאון ויש הרגשה שמי שנכנס בטעות לספר ורוצה חס וחלילה לקנות או למכור יכול להישאב פנימה אל תוך הוואקום ולהישאר לכוד לנצח – בקיצור תחושה של שוק רפאים. אבל אני בחור עקשן, לא מוותר, וכל יום אני מוסיף ונכנס ועובר נייר נייר ועל הדרך נראה לי שכבר נתקלתי בכל התופעות ההזויות שקיימות אצלנו בשוק.

אני למשל כבר לא מתרגש מהעובדה שבכל ספר פקודות שני שאני פותח יש הפרשים (spreads) הזויים בין הביקושים להיצעים, וכמובן שגם בין הביקושים וההיצעים לבין עצמם. זה גם לא כלכך נדיר במחוזותינו לראות ספרים שבהם בין הביקוש השלישי להיצע השלישי יש הבדל של 50% ויותר. עוד בדיחה זה גודל הפקודות שאנשים מכניסים,אז בסדר התרגלתי ואני כבר לא מצפה לראות עשרות אלפי שקלים בכל שורה בספר אבל רבאק! מי ההזויים האלה שממלאים את כל שלושת השורות בצד הביקוש עם מנייה אחת בכל שורה ?? אז נכון שכולם יודעים שצריך לקנות במנות ולא בבת אחת אבל יש גבול לכל תעלול. הכי אני מצחיק אותי זה הספרים האלה שבהן יש עמודה אחת ריקה מפקודות, זה ממש כאילו שכל מחזיקי המניות של החברה החליטו שזהו הם את המנייה הזו מורישים לנכדים ועל כן הם לא מוכנים למכור בעד שום מחיר שבעולם, יותר עצוב הוא המקרה שבו העמודה של הביקושים ריקה, בעיקר אם אתה אחד ה"פרייארים" שמחזיקים (רמז – יש לי גם מניות כאלה). ואם אתם כבר שואלים, אז אני לא מאה אחוז סגור על זה אבל די בטוח שכבר נתקלתי בספר ריק לחלוטין מפקודות – ולא, זה לא היה ביום שבת.

אבל הקטע עם הספרים זה עוד כלום לעומת הדבר הבא, מה הייתם אומרים אם הייתי מספר לכם שלאחרונה יצא לי לצאת לקרב התשה עד מוות מול ………. רובוט. אז לא, למי שתוהה לעצמו, עדיין לא הצטרפתי לצילומים של "מלחמת הכוכבים – פרק 7" אבל לאחרונה יצא לי (ולא פעם אחת) להלחם בחרוף נפש מול רובוטים אכזריים ששמו להם למטרה לעצור אותי מלקנות את שחשקה נפשי. מעשה שהיה כך היה – בשבוע שעבר שמתי את פעמיי את ספר הפקודות של קווליטאו (מיודעתנו מפוסט קודם) כדי לרכוש להגדיל קצת את הפוזיציה ולרכוש לעצמי מעט מניות טריות לקראת סוף השבוע. נכנסתי לספר הפקודות הרדום והמאובק וכרגיל גיליתי שהמוכרים יושבים להם איפשהו למעלה אבל מכיוון שאני בחור אופטימי החלטתי בכל זאת להכניס פקודה קטנה יחסית ולהכנס ראשון בביקושים, מי יודע? אולי יפרגנו לי. אני לא זוכר בדיוק את השער – אבל לצורך הדוגמא בואו נגיד שזה היה 550. לאחר הSubmit תכננתי לשוב לעיסוקיי וכנראה שהייתי עושה זאת אבל כשרעננתי את הדף בציפייה לראות את הפקודה שלי ראשונה, פתאום ראיתי שבאורח פלא יש פקודה מעלי בפיפס (550.1).  מייד הבנתי שמדובר במלחמה, לבשתי את השריון ויצאתי לקרב, וככה במשך עשר דקות נלחמתי (בטקטיקת "אריה במדבר" למתכנתים שבינינו) מול רובוט אכזר שעל כל פקודה שלי מייד עלה מעליי בפיפס עד שגיליתי את הרף העליון שלו ושלחתי אותו מובס ותשוש היישר אל השורה השלישית בספר. נו, לפחות למדתי שיש עוד אנשים שרוצים לקנות קווליטאו – מה אתם יודעים, אפילו השקיעו ברובוט.

עוד תופעה באמת מעצבנת שפוקדת את מחוזותינו לאחרונה היא תופעת העברת המניות לרשימת דלות הסחירות או לאחותה המרשעת רשימת השימור. פה זה כבר ממש אינפנטילי ומזכיר את ימי בית הספר העליזים עם הילדים הלא מקובלים. האמת, במחשבה שנייה זה הרבה יותר עצוב, כי זה מזכיר יותר את הילדים שלא יצאו לטיול לשנתי כי להורים לא היה כסף לשלם על "עושה שוק". ופה המסחר הוא כבר באמת המערב הפרוע, אני די מרחם על ההיסטוריון הזה שבעוד 200 שנה יסתכל אחורה ויבדוק את המסחר במניות האלה – הוא באמת צפוי לכאב ראש גדול. במקרה הזה אני כבר לא יודע מי מרגיז אותי יותר – מנהל ביה"ס (אדון הרשות לני"ע) שהמציא את הרשימות המטופשות האלה או את ההורים שלא משלמים כמה גרושים כדי שהילדים שלהם יהיו כמו כולם, מה שכן, אני בטוח לגבי מי הנפגעים העיקריים מכל הסיפור.

אבל לא כל המניות סובלות מדלות סחירות כרונית, יש גם מניות שבהן דווקא כן יש מסחר רק מה? הוא תמיד נע סביב אותו השער, אז נכון, פה כל דכפין יכול לבוא ולקנות או למכור אבל יש קאטץ'. כדי להרוויח (או להפסיד) הוא יצטרך לחכות לדוחות סוף הרבעון. הרי תכלס, וזה רלוונטי לגבי רב המניות (אבל נכון שבעתיים במניות הקטנות) במהלך הרבעון כמעט ולא קורה שום דבר, כן, לפעמים יוצאת איזו הודעה כזו או אחרת אבל רב הזמן קיפאון מוחלט. ולמה כולם מחכים ? לדוחות כמובן, ממש כמו טקטיקת לחימה. במהלך הרבעון, כולנו כמו כל הגנרלים הדגולים, בונים את הפוזיציה כאילו מסדרים את כלי הנשק והחיילים מתוך ציפייה ליום פקודה – יום פרסום הדוח הרבעוני\שנתי. וזו באמת מלחמה כי בניגוד למהלך כל הרבעון בו הכל שקט וכולנו די רדומים, בסוף הרבעון במהלך מספר ימים בודדים מחכה לנו עונת הדוחות – שדה הקרב שלנו – פה יקבעו המפסידים והמנצחים. בתוך מספר ימים ממש לקראת הרגע האחרון בסופו של החודש נוחתת על ראשי המשקיעים הפצצה של דוחות מכל הכיוונים (כי למה לא לחכות לרגע האחרון אם אפשר?). ואין ברירה, כל מי שרוצה להגיב כשעוד ניתן חייב להיות ערני ולעבור על מבול האינפורמציה הזה בזמן אמת. ולמה בזמן אמת? כי מרגע שפורסם הדוח כל מנייה פותחת חלון זמן וריטואלי שיימשך מספר ימים בודדים ובו אנחנו המשקיעים מקבלים אפשרות להגיב לארועים בגזרה, בימים אלה יש מחזורים סבירים, המנייה מגיבה לתוצאות האחרונות וניירות מחליפים ידיים אבל לאחר מספר ימים שוב חוזרות המניות ל"תרדמת הרבעון" הקבועה. כדורגלנים חיים משבת לשבת – אנחנו חיים מעונת דוחות אחת לשנייה …

אבל אם לחזור ולהיות שוב רציניים לרגע, כרגע זה בהחלט נראה כמו תהליך די מדאיג של התייבשות והתרוקנות של הבורסה מכל עניין. אם אתם משתייכים לסוג המשקיעים האלה שמתעסק בעיקר במניות מעו"ף אז בטח לא ממש תבינו את ההומור השחור של השורות למעלה, אבל אני די בטוח גם באזורים הסחירים יותר התחושה הרווחת היא של האטה משמעותית. אם להביא קצת מספרים מאחורי המגמה הם מתחבאים בעיקר מאחורי שתי התופעות הבאות:

ירידה משמעותית במחזורי המסחר במניות

מחזור המסחר היומי הממוצע בשנת 2012 היה כמיליארד ש"ח, לעומת 1.7 מיליארד בשנת 2011 כלומר ירידה של של כ40% בנפח המסחר. וזה לאחר ירידה של כ15% שחלה בשנה קודם לכן (המחזור ב2010 היה כ2 מיליארד ש"ח). התמונה במניות היתר קשה עוד יותר, ממחזור יומי ממוצע של 247 מיליון ש"ח ביום בשנת 2010 עברנו למחזור של 146 מיליון ש"ח ב2011 והדרדרנו לשפל של 80 מיליון ש"ח ליום בשנה שעברה (2012). פה כבר מדובר בירידה מצטברת של כמעט  70% בשנתיים.

ירידה מתמשכת בכמות החברות הציבוריות

גם פה יש מגמה ברורה של החלשות שנגרמת עקב מיעוט הנפקות של חברות חדשות ובמקביל מחיקתן מהמסחר של חברות קיימות (בעיקר ע"י בעליהן). והתופעה זו של מחיקת חברות מהמסחר נפוצה מאד דווקא באזורי החיוג של המניות הקטנות. בכל אופן, כרגע נסחרות בת"א 533 חברות, לעומת 613 חברות בשנת 2010 – ירידה של 14%.

אז אם לוקחים בחשבון את כל הסיפור, דעיכה בהיקפי המסחר וירידה במספר האופציות להשקעה נראה לי שאפשר להבין ולהסביר את התחושה שההשקעה במניות בכלל ובמניות הקטנות בפרט הפכה למאתגרת יותר. אני לא מדבר פה על תמחור וערך – באזור הזה אני לא חושב שמשהו השתנה, המניות הזולות עדיין זולות ולטעמי הרבה מהחברות הקטנות נסחרות היום בזול. חוסר הסחירות בוודאי לא מוסיף למחיר ולכן כולנו צריכים לקוות שמישהו שם למעלה יתעורר ויתחיל לנסות ולעצור את המגמה הזו – כי במידה ולא אנו יכולים למצוא את עצמנו מחזיקים במניות זולות שהופכות לזולות יותר מיום ליום.

||

 

נוב 052012
 

אתמול הוציאה מידרוג דוח דירוג לדורי בניה. לא ברור לי האם החברה מתכוונת להנפיק סדרת אג"ח חדשה או שמא הדו"ח פורסם בעקבות הכוונה של החברה האם (דורי קבוצה) להנפיק סדרה משלה. אני מניח שבדוח הרבעון הקרוב העניין יתבהר. בכל אופן, בדוח אישרה חברת הדירוג את הדרוג הנוכחי A3 באופק יציב והוא כלל בתוכו נקודה מאד מעניינת מבחינתי כמשקיע בחברה. אבל לפני שאני ניגש לעניין אני אכתוב כמה מילים על איך אני נוהג להשתמש באג"ח כחלק מתהליך קבלת ההחלטות שלי לגבי השקעה במנייה.

אג"ח – כלי נוסף בדרך לקבלת החלטת השקעה

אחד הדברים שאני נוהג לעשות כאשר אני בוחן אפשרות השקעה בנייר מסוים הוא לבדוק האם יש לו אג"ח, במידה וכן אני ניגש ובודק את התשואה שבה הוא נסחר. הפעולה הפשוטה הזו שלוקחת שתי דקות תמיד נותנת איזושהי אינדיקציה ראשונית לדרך בה השוק תופס את החברה ואת רמת הסיכון שלה. אז נכון לא תמיד תשואה נמוכה זה מספיק, יכול להיות שזה בגלל בטוחות או שעבודים שמרגיעים את בעלי החוב אך לא בהכרח את בעלי המניות אבל מצד שני במידה והאג"ח נסחר בתשואה גבוהה מהרגיל זה כבר מאיר איזושהי נורת אזהרה.

הדבר השני שאני עושה בהקשר הזה הוא לבדוק האם האג"ח מדורג, לא כל האגח"ים הם גם מדורגים (מה לעשות שדירוג עולה כסף..) אבל במידה וכן אני מחפש את דוח הדירוג האחרון. בניגוד לנתון התשואה, דוח הדירוג כבר נותן הרבה יותר מידע רלוונטי למשקיע. ברב המקרים, דוח הדירוג מכיל סקירה מתומצתת של פעילות החברה ומצבה הפיננסי – מעין דוח דירקטוריון מקוצר, ולכן הוא גם יכול לחסוך חלק מעבודת איסוף הנתונים וגם (וזה הדבר החשוב יותר) עוזר למקד את נקודות המפתח עליהן נשענת החברה וכל זה במחיר הקריאה של מספר עמודים בודדים.

טוב, אז אלו היו 2 דקות על איך אני משתמש באג"ח ככלי עזר לקבלת החלטות השקעה וכעת לעניין.

דורי בניה – נקודה מעניינת מדוח הדירוג האחרון

טוב אז בחזרה לעניין – דוח הדירוג של דורי בנייה שפורסם אתמול. ממעבר על הדוח לא גיליתי הפתעות, את רב הדברים לשמחתי כבר ידעתי. אך מה שכן תפס את תשומת לבי זה ההתייחסות הבאה לשולי הרווח הגולמי.

על פי הדוח שיעור הרווחיות הגולמית שכרגע נמצא באזור ה6.5% צפוי להשתפר בהמשך ולהגיע לרמת ה8%. זהו נתון מעניין ביותר, בעיקר מכיוון שהוא לא מוזכר בדוחות האחרונים של החברה. עד לפני שנה החברה אכן הרוויחה סביב ה8% אבל בשנה האחרונה חלה הרעה בשיעור הרווחיות הגולמית (כתוצאה משיערוכים ושינוי אומדנים) שלאחריה התייצבה החברה על אזור ה6.5%. בהנחה שהנתון הזה אכן נכון, מדובר בשיפור מאד משמעותי לתוצאות החברה, רק לשם המחשה אם נציב את הכנסות הרבעון השני של 2012 ברווחיות גולמית של 8% נקבל רווח תפעולי של מעל 20 מיליון ש"ח (לעומת 14 מיליון בפועל ב6.5% גולמי). אני די בטוח ששיפור שכזה ברווח יזרז את הצפת הערך לחברה.

לסיכום, אני מוסיף להיות אופטימי לגבי עתיד ההשקעה הזו ובמידה והדוח הקרוב אכן יראה שיפור ברווח הגולמי אני אף אשקול להגדיל את האחזקה שלה. כמובן שכעת יהיה גם מעניין לראות האם החברה באמת מתכוונת לגייס חוב בצורת אג"ח (כרגע אין לה חוב פיננסי משמעותי) ובמידה וכן לנסות להבין את הסיבה לכך ואת ההשפעה הצפויה של הוצאות המימון על התוצאות העתידיות.

||

אוג 052012
 

בפוסט הקודם השתמשתי בסקרינר של כלכליסט כדי לאתר מניות זולות שמהוות פוטציאל להשקעה. אחת המניות שעלו בסינון היא מנייה שבאופן חריג לא יצא לי להתקל בה בעבר ( אגב – אין בשוק הרבה כאלה) בשם אחים נאוי. כשרק ראיתי את שם המניה הייתי משוכנע שמדובר בעוד חברת ייזום נדל"ן וכבר התכוונתי לנפות אותה מהרשימה אבל מיד התברר לי שלא זה העניין, מסתבר שלא כל חברה שקרויה על שם משפחה היא חברת נדלן (ראה ערך צרפתי, דורי, דמרי וכו..). אז מה בכל זאת עושים ה"אחים נאוי" ?

הנה תיאור פעילות החברה כפי שהוא לקוח מאתר מאיה קבוצת אחים נאוי בע"מ – החברה עוסקת בנכיון צ'קים ובמימון חוץ-בנקאי. תיאור הפעילות הזה תפס אותי בהפתעה, לא יודע מה איתכם אבל כשאני חושב על נכיון צ'קים, חברה בורסאית זה הדבר האחרון שעולה לי בראש. ומכייון שכך, האינסטינקט הראשוני שלי היה למחוק את החברה הזו מרשימת המניות לבדיקה ולהמשיך הלאה, אבל אז פתחתי את תקציר הדוחות שלהם ופשוט לא האמנתי למראה עיני..

בואו ניזכר רגע בתוצאות המסנן ביחס למניה האחים נאוי, ניתן לראות שמכפיל הרווח בו נסחרת החברה הוא 1.7, בדר"כ כלל כשאני נתקל בנתון כזה אני מניח שזהו אינו מספר מייצג (שכן איזו מין חברה נסחרת בתשואה של קרוב ל60%) ושהוא נובע מאיזשהו ארוע חד פעמי אבל במקרה הזה ניתן לראות שמדובר בנתון אמיתי לכל דבר. החברה אכן מרויחה בקצב של 1.7 משווי השוק שלה! אם מסתכלים של ארבעת הרבעונים האחרונים (שאגב במקרה של האחים נאוי הם גם הראשונים – שכן היא החלה להסחר במתכונתה הנוכחית בQ1/11)  נגלה שהרווח המייצג שלה הוא סביב 11 מילון ש"ח לרבעון מה שמביא אותה לרווח שנתי של 44 מיליון ש"ח על שווי שוק של 75 מיליון ש"ח (כולל האופציות שבכסף).

אני לא יודע מה לגביכם – אבל זו בהחלט פעם ראשונה בה אני נתקל במנייה עם נתונים כאלה.זה לא שלא ראיתי חברות זולות בעבר אבל לרב כאשר רואים נתוני רווחיות כאלה מדובר על חברה שחוותה ארוע מיוחד ולא על עסק שנראה פשוט ויציב. אז נכון שממראה ראשון לא נראה שמדובר בעסק הכי מושך בעולם אבל עם ביצועים כאלה היה קשה לי להתעלם ועל כן החלטתי לחפור קצת יותר לעומק. החלטתי שאני צריך להבין מה החבר'ה האלה עושים שגורם למספרים שלהם להראות כלכך טוב והאם זה מתוכנן להמשך – במידה וכן נראה לי ש"אחים נאוי" יכולה להסתבר כהשקעה לא רעה בכלל. בקיצור קדימה לדוחות ….

האחים נאוי – סקירה

  • שווי שוק = 75,824
  • מאזן = 542,901
  • הון עצמי = 108,452
  • שער מנייה = 1,061.00

על החברה

מדובר בשני אחים (שאול ודורי) שבינואר 2011 מיזגו את פעילות נכיון הצ'קים והאשראי חוץ בנקאי שלהם אל תוך השלד הבורסאי "גולדן אקוויטי". משפחת נאוי עוסקת בפיננסים עוד משנות ה50 בעיראק (עסק שבו החל אבי המשפחה) וכנראה שהיא החליטה לקחת את העסק שלהם לשלב הבא ע"י הבאתו לבורסה המקומית.

אופי הפעילות

פעילות האחים נאוי היא מהגדולות בארץ בתחום הממסרים הדחויים (כך הם קוראים לצ'קים דחויים) וההלוואות. החברה בבעלותם מציעה ללקוחותיה את האפשרות לפדות המחאות שמועד הפדיון שלהן טרם הגיע (צ'ק דחוי) ועל פעילות זו גובה החברה עמלה בדמות אחוזים. על פי מצגת לשוק ההון שערכה החברה, בין לקוחות החברה ניתן למצוא עוסקים מורשים, שותפויות, תאגידים ואנשי עסקים בכל התחומים. על פי החברה קיימת מגמה הולכת וגוברת של פנייה לאשראי חוץ בנקאי.

איך בעצם העסק הזה עובד ?

מסתבר שמודל הפעולה של החברה הוא מאד פשוט, החברה בעצם פועלת כבנק לכל דבר ועניין, כאשר ההבדל המהותי בינה לבין הבנקים המסורתיים הוא בדרישת הבטחונות מחד וברמת הריבית מאידך. לחברה מסגרת אשראי של כ700 מיליון ש"ח מבנקים בישראל עליה הם משלמים אחוז ריבית שנתי נמוך יחסית, את הכסף הם בעצם מלווים ללקוחתיהם בעמלה גבוהה יותר (משמעותית) מזו שהם משלמים לבנק וכך הם מייצרים לעצמם רווחים. כאמור יתרון החברה ומה שהופך אותה אטרקטיבית אל מול לקוחותיה הוא בדרישות הביטחונות\בדיקת הנאותות ובזמני התגובה המהירים – בהרבה מאד מקרים הלקוח יקבל את המלווה עוד באותו היום.

מבנה המאזן והנזילות.

אחד הדברים הבולטים במאזן הוא העדר כל חוב ארוך טווח, החברה כפי שהיא עובדת לא נדרשת כלל לחוב ארוך טווח ועושה שימוש רק באשראי בנקאי לצורך הפעילות השוטפת. כמו כן החברה גם לא נזקקת לנכסים קבועים ועל כן המאזן מורכב רק מהנכסים השוטפים (שאת רובם המוחלט מהווה האשראי ללקוחות) ומההתחיבויות השוטפות (שאת רובן המוחלט מהווה האשראי הבנקאי). נראה שגם ניהול האשראי אל מול הבנקים נעשה בצורה יעילה, החברה עובדת בפורמט של Back-to-Back, כלומר היא לווה את הכסף מהבנק רק כאשר היא צריכה להלוות אותו ללקוח וכך הוצאות המימון שלה מכוסות תמיד ע"י הלקוח והם נשארים עם הרווח שנובע מהעמלה.

עוד עולה מהמאזן שהחברה פועלת במינוף גבוה למדי עם הון עצמי ששווה לכ20% מהמאזן, העובדה הזו מהווה גם יתרון וגם חסרון, מצד אחד הסיכון ברמת מינוף כזו הוא די גבוה, אך מן הצד השני נראה שזה לא מפריע לחברה להרוויח יפה מאד ועל הדרך מביא את התשואה על ההון לערכים פשוט פנומנלים. לאחר מכן כשאני אעבור על הפרשות החברה לחובות האבודים אני אגלה שהחברה יודעת לעשות את העבודה בכל מה שנוגע לגביית החובות שלה ועל כן המינוף הגבוה בהחלט משחק לטובתה.

הנהלת החברה

הנהלת החברה כאמור בנויה משני האחים נאוי, ולמרות מה שרב האנשים יחשבו על סוג האנשים שעוסקים בתחום הזה – האחים נאוי עושים רושם של חבר'ה די חביבים ואפילו (כן,כן לא תאמינו) ישרים. את ההתרשמות הזו קיבלתי כשחיפשתי קצת ברשת ונתקלתי בראיון הזה שנערך עימם בגלובס. על פניו נראה שמדובר באנשים פשוטים מן הישוב שנותנים שירות איכותי שבתנאי השוק הקיימים (בעיקר עם הקשחת הדרישות מהבנקים שראינו לאחרונה) יש לו בהחלט דרישה גבוהה. אבל את ההפתעה הגדולה קיבלתי שעברתי על סעיפי השכר, בכזה דבר באמת שעדיין לא ניתקלתי. לפניכם טבלת השכר של העובדים הבכירים של האחים נאוי כפי שנלקחה מהדוח השנתי של 2011, אני עדיין לא נתקלתי בדבר כזה.

 יתרון תחרותי

על פניו נראה שלחברה אין יתרון תחרותי שניתן לזיהוי בקלות, ואני אכן לא יודע אם יש משהו שמבדל אותה מחברות אחרות שעוסקות בתחום זה (ושלא נסחרות בבורסה). אל מול זה ניתן להבין שלאחים נאוי יש קשרים ענפים וקהל לקוחות גדול ויכול להיות שבעסק הזה זה מספיק כדי להמשיך ולייצר שולי רווח מטורפים כאלה.

מדיניות חלוקת דיבינד

החברה אינה מחלקת דיבידנדים, על פי הדוח "החברה כרגע פועלת להגדלת ההון ועל כן משקיעה את הרווחים בחזרה בחברה". אם תשאלו אותי, עם הרווחיות יוצאת הדופן והעובדה שבעלי הבית (שהם גם המנהלים) מושכים משכורות כלכך נמוכות – אני משוכנע שזה רק עניין של זמן עד שהחברה תתחיל לחלק דיבידנד.

חשיפה ללקוחות

החברה אינה חשופה לאף מושך או לקוח כך שאיבוד שלו או אי החזרת החוב ישפיעו מהותית על תוצאותיה, ממעבר על טבלת פיזור המושכים הגדולים של החברה ניתן לראות שהגדול מבינהם אחראי לכ1.5% מסך ההלואות.

הפרשה לחובות מסופקים

בשנת 2011 הסתכמו הוצאות החברה על "חובות מסופקים ואבודים" לסך של 1.5 מיליון ש"ח בלבד. סכום זה מהווה 0.3% מיתרת הלקוחות לגבייה (ברוטו). המספר הזה מפתיע לטובה. כפי  שכתבתי למעלה, ההבדל המשמעותי ביותר בין החברה לבנק סטנדרטי הוא בבדיקת הנאותות שמתבצעת לפני מתן ההלואה. ולכן – הייתי חושב שההפרשה לחובות מסופקים תהווה הוצאה משמעותית הרבה יותר. מסתבר שהאחים נאוי יודעים את העבודה, והבדיקות שהן עושים מספיקות כדי לדאוג לכך שרב החייבים יעמדו בהתחייבויותיהם.

תזרים מזומנים שלילי זה רע ?

אחד הדברים שצד את עיני כאשר בחנתי את סיכום הרבעונים כפי שמתואר בטבלה למעלה היתה העיקביות של תזרים המזומנים השלילי. ניתן לראות שבכל אחד מהרבעונים התזרים היה שלילי – הנחתי שיש לעניין הזה סיבה טובה ואכן ההסבר לעניין מופיע בדוחות הכספיים של החברה. מסתבר שכשאתה עוסק בהלוואות מסוג זה – תזרים מזומנים שלילי הוא דבר טבעי ואף רצוי. באופן לא אינטואיטיבי זה נראה שככל שהחברה תצמח (כלומר תלווה יותר כסף) תזרים המזומנים השלילי רק ילך ויגדל.

הערכת שווי

נתחיל ב DOWNSIDE, החברה כרגע נסחרת במכפיל נמוך מ2 על רווחי ארבעת הרבעונים האחרונים, ולכן קשה לראות לאן עוד היא יכולה לרדת ללא הרעה משמעותית בביצועים. בכל אופן מכיוון שמדובר בעסק שדורש כלכך מעט (הון, עובדים, נכסים) לתפעולו גם ירידה משמעותית בפעילותו כנראה שלא תעביר אותו להפסד ולכן אני די משכונע שהDOWNSIDE  הוא מוגבל. עכשיו כדי שנוכל לעבור ל UPSIDE, בואו נשים בצד לרגע את תחום העיסוק ונדמיין שמדובר בעסק תעשייתי (מסורתי) שמציג פרמטרים כאלה של רווח (אני גם לא מתייחס לפוטנציאל הצמיחה שעולה מן הדוחות). אם לא הייתי יודע את תמחורו הנוכחי, אני די משוכנע שהייתי מתמחר אותו לפי מכפיל שמרני של 6-7 ומגיע לסכום של כ250 מיליון ש"ח. אבל מכיוון שמדובר בחברה לא רגילה ומכיוון שאני מניח שיהיו הרבה משקיעים שירתעו ממנה (קרוב לוודאי שגם מוסדיים), אני אומר ששווי של בין 130 ל 180 מיליון (מכפיל רווח של 3-4) בהחלט נראה לי לגיטימי אם החברה תצליח לשמור על תוצאות הרבעונים האחרונים. שימו לב שאמרתי לשמור שכן כמו שזה נראה החברה ממשיכה ומגדילה את קו האשראי שלה (לאחרונה הוא גדל מ500 ל700 מיליון) ואם העיניין הזה יתורגם לצמיחה ברווחים בהחלט יש למה לצפות.

סיכום

מדובר בעסק בהחלט חריג מבחינת הפעילות שלו אבל אם שמים את הדעות הקדומות בצד לרגע ומנתחים את ההשקעה הזו בצורה קרה, היא בהחלט עלולה להתגלות כהזדמנות מצוינת להשקיע בחברה מעולה במחיר טוב (מאד).לא לשכוח שמדובר במנייה קטנה ודלת סחירות כך שכל השקעה פה צריכה להיות בעלת אופק ארוך טווח. בנימה אישית אני כרגע לא מחזיק במניות החברה (רק אתמול למדתי על קיומה) אבל למרות תחום העיסוק הלא מסורתי הזה – אני חייב לומר שזה בהחלט קורץ לי..

נ.ב. – לחברה גם אופציה שנמצאת עמוק בכסף ומאפשרת השקעה במינוף של כ1:2 על המנייה, יכול להיות מעניין למי שמעוניין להיחשף אבל לא להשקיע יותר מדי.

עדכון

חברים – מסתבר שאין ארוחות חינם, קצת אחרי שכתבתי את הפוסט האירו את עיני לעובדה שעליה לא עליתי בזמן כתיבת הפוסט – מסתבר שלאחים נאוי מלבד המניות והאופציות הסחירות יש גם כמות "קטנה" של אופציות לא סחירות שבה לא הבחנתי בזמן קריאת הדוחות. זה הולך ככה:

  • הון מניות (רגילות) = 6,355,042
  • כתבי אופציה 8 = 1,380,476
  • אופציות בלתי סחירות (שער המרה אפס) = 19,915,34
  • סה"כ מניות (בדילול מלא) = 27,650,866

כפי שאתם יכולים לראות הון המניות שיש לחברה בפועל הוא כ 27 מיליון ולא 6.3 מיליון מה שמביא את שווי השוק ה"אמיתי" של החברה לכ-280 מיליון ש"ח (27,650,866 * 10.4). ואני לתומי חשבתי שיש פה עיוות שוק..

בקיצור, נראה לי שיצאתי חומוס :-) אני יכול רק להתנחם בכך ששווי השוק ההוגן שבו הערכתי שהחברה אמורה להיסחר (כ 250 מיליון) הוא אכן השווי בו היא נסחרת פחות או יותר. אז אולי לא מצאתי מנייה זולה בטירוף – אבל לפחות הרווחתי את השיעור.

||

יול 242012
 

אם קראתם את החלק הקודם אתם יודעים כבר יודעים מהן קטגוריות ההשקעה אליהן אני מתחבר ואותן אני מחפש. אבל זה עדיין לא מספיק כדי לאפיין אותי בתור משקיע – כעת אני מתכוון להשלים את התמונה. נראה לי שהדרך הכי טובה להתחיל היא ע"י ציטוט, ואם כבר ציטוט אז נמשיך עם פיטר לינץ' וספרו One up on Wall Street :

אני חושב שהאימרה של לינץ' יותר מרומזת על ההעדפות שלי לגבי גודל החברות בהן אני נוטה להשקיע, אבל כדי לוודא שהמסר עבר אני אגיד את זה – אני מעדיף להשקיע בחברות בעלות שווי שוק נמוך (אפילו נמוך מאד) או כמו שקוראים להן באנגלית Small cap & Micro cap. להעדפה הזו יש מספר סיבות טובות (לפחות לטעמי), אני אתחיל בסיבה החשובה מכולן והיא פוטנציאל הרווח.

אני מניח שלינץ' בציטוט שהבאתי למעלה לא הפתיע אף אחד – מדובר בפיסיקה בסיסית, דברים קטנים נוטים לזוז מהר יותר. לעובדה הזאת אגב יש גם יתרונות וגם חסרונות העניין הוא שלמשקיע אקטיבי שמאמין ביכולות שלו לבחור מניות בצורה טובה – מניות קטנות מהוות פוטנציאל רווח גדול יותר מאשר אלו הגדולות. כדי שמנייה בעלת שווי שוק של מספר מיליארדים תכפיל את שוויה הרבה מאד צריך לקרות והרבה כסף צריך לזרום פנימה. לעומת זאת מניות בעלות שווי שוק של כמה עשרות מיליונים יכולות לנוע די בקלות גם למעלה וגם למטה.

הסיבה השניה לכך שמניות קטנות מועדפות עליי היא פשוט שיש הרבה יותר מהן – כלומר מבחר. סטטיסטית האפשרות למצוא מנייה מנצחת אחת מתוך מתוך מבחר של כמה מאות מניות היא גבוהה בהרבה מאשר מתוך מבחר של כמה עשרות. ומה לעשות שמניות קטנות יש הרבה יותר מגדולות . בואו ניקח לדוגמא את כל החברות שנסחרות בבורסת ת"א ונחלק אותן לקטגוריות על פי שווי השוק שלהן. לצורך קביעת שמות הקטגוריות אני אשתמש בהגדרות המקובלות בשוק האמריקאי.

 מכיוון שההגדרות כפי שהן מופיעות ברשימה למעלה "קצת גדולות" על מידות הבורסה הישראלית הקטנה שלנו את את הדולרים החלפתי בשקלים ואף חילקתי ב4 את כל התחומים (סוג של פקטור 1:16 על ההגדרות המקוריות). תוצאת ההתפלגות מופיעה בטבלה שלפניכם:

התפלגות שווי השוק - בורסת ת"א

מה שניתן לראות די בברור מהתפלגות שווי השוק של המניות בת"א (ולמרות שלא בדקתי, אני די משוכנע שבכל שוק מניות אחר בעולם) זה שיש הרבה יותר מניות קטנות מאשר גדולות – אם נחבר את אחוז המניות הקטנות לזה של המניות הקטנות יותר נגיע לכמעט 80% מה שאומר שעל כל מניה אחת גדולה או בינונית יש בערך ארבע מניות קטנות. המבחר הגדול יחסית של מניות קטנות אמנם "מקשה" על המשקיע שכן יש לו הרבה יותר מניות לעבור ולבדוק אבל מצד שני מגדיל את ההסתברות שלו למצוא מנייה מוצלחת מביניהן.

 הסיבה השלישית בגללה אני מעדיף מניות קטנות היא טריווילית הרבה יותר – הן בדר"כ הרבה יותר פשוטות לניתוח ולהבנה – ואם למדתי משהו מלינץ' או באפט זה "קנה מה שאתה מבין" – אז אמנם מדובר בהכללה ובהחלט יכול להיות שקיימת מנייה קטנה ומאד מסובכת או להיפך מנייה בעלת שווי מטורף ועדיין בעלת עסק מאד פשוט להבנה אבל ברב המקרים זה לא כך. מניות קטנות בדר"כ שייכות לחברות שמתבססות על עסק מרכזי אחד (תעשייה, מזון, ביגוד, השקעה, הובלה וכו') וזאת לעומת החברות הגדולות שברובן הפכו לכאלה בעקבות צמיחה לא אורגנית ולכן במקרים רבים יכילו בתוכן אחזקות מסוגים שונים דבר שיקשה על הניתוח שלהן. הרבה יותר פשוט לקרוא דוח רבעוני של חברה קטנה העוסקת בתחום ספציפי מאשר של איזה קונגולמרט שעושה עסקים רבים וחשוף לשווקים ותחומים שונים. ולכן לו רק משיקולי זמן ויעילות תיפעולית :) חברות קטנות הן אופציית השקעה נוחה יותר.

הסיבה הרביעית להעדפה שלי למניות קטנות היא פחות תחרות. כשבאים לקנות מניות קטנות אתה מתמודד עם הרבה פחות קונים פוטנציאלים מאשר בקנייה של מניות גדולות יותר. העובדה הזו נובעת ממספר סיבות עיקריות: הגופים הגדולים (כמו קרנות נאמנות, תעודות סל וסוגים אחרים של מוסדיים) פשוט לא מעוניינים, לא יכולים או לא מורשים לקנות אותם. לא מעוניינים מכייון שבדר"כ הן לא מתעסקות בהשקעות בסדר גודל קטן – זה פשוט לא שווה להם את המאמץ, למה להם לנתח חברה ולהכנס לפוזיציה כאשר כל פוטנציאל ההשקעה שלהם מיליוני שקלים בודדים ? כשמדובר בגוף גדול שמנהל מיליארדים, גם אם יזהה מנייה קטנה, ישקיע בה וישיג תשואה מדהימה זה לא ממש ידגדג את השורה התחתונה ולכן הם בדר"כ יעדיפו להימנע מכך. סיבה נוספת היא שעל גופים גדולים שמנהלים כספים ציבוריים או קרנות פנסיה יש לעיתים כל מיני מגבלות רגולטוריות שפועל יוצא שלהם הוא איסור חשיפה למניות קטנות, יש לדוגמא קרנות פנסיה שהתשקיף שלהן אוסר קניה של ניירות ערך מחוץ למדד מסוים (נניח ת"א 100).

העובדה ש"קהל הלקוחות" בתחום המניות קטנות הוא מצומצם הרבה יותר מביאה אותנו לסיבה החמישית והאחרונה לכך שמניות קטנות הן דרך ההשקעה הנכונה בשבילי והיא – עיוותים גדולים בשווי השוק שלהן. אני חושב שדי נכון יהיה לאמר שככל שמנייה גדולה יותר היא מוכרת יותר לציבור (הקונים) – יש להניח שאם נעצור אנשים ברחוב (בנימוס כמובן) ונבקש מהם לנקוב בשמותיהן של 10 חברות מהבורסה בתל אביב – רובם המוחלט של השמות שנקבל יהיו של חברות גדולות (מת"א 25 או ת"א 100). אם נוסיף לכך את העובדה שגם רובם של האנליסטים ואנשי שוק לא ממש עוסקים במניות הקטנות נבין שבכל הנוגע לפופולריות – מניות אלו נמצאות בתחתית הרשימה. מכיוון שכך הסיכוי למצוא עיוותים משמעותיים בשווי המניות הללו הוא גדול הרבה יותר מאשר אלו הגדולות שתימחורן כנראה יעיל הרבה יותר.

זהו, אלו הן הסיבות העיקריות בגללן אני מאמין שלי כמשקיע שווה יותר להתמקד במניות הקטנות יותר. חדי העין מביניכם וודאי הבחינו בכך שבתוך כל הסיבות שהבאתי חסרה הטענה ש"חברות קטנות מבצעות יותר טוב מחברות גדולות" והסיבה לכך שלא כתבתי את זה היא שזה לא ממש מדויק – מחקרים שנעשו בעבר והשוו את ביצועי החברות לאורך ההיסטוריה לפי התפלגות שוויי השוק שלהן הגיעו למסקנה שיש תקופות בהן הקטנות גוברות על הגדולות אך יש כאלו בהן ההיפך הוא הנכון. ועל כן, אם הייתי משקיע פסיבי שפועל ע"י השקעה במדדים – אני כלל לא בטוח שהייתי מעדיף להשקיע במדד היתר (מניות קטנות) על פני המעו"ף (מניות גדולות) אבל כמשקיע אקטיבי, השקעה במניות קטנות נראת לי כמו קרקע פורייה הרבה יותר.

אוקיי, עד עתה עברתי על היתרונות שבהשקעה במניות הקטנות אבל העניין הוא שלכל מטבע יש שני צדדים, האמרה הזו נכונה אף יותר כשמדובר בהשוואת המניות גדולות אל הקטנות, שם – לכל יתרון יש גם את החסרון שמלווה אותו. אז כדי לאזן את הפוסט הנה הצד השני של המטבע.

תנודתיות (Volatility): מניות קטנות זזות מהר אמר לינץ' קודם – העניין הוא שזה נכון לשני הכוונים, מניות קטנות כמו שהן יודעות לתת הן יודעות לקחת ותמיד כאשר מדובר בהשקעה בהן התנודתיות עומדת אל מול הפוטנציאל. העניין הוא שלי כשמשקיע למרחקים ארוכים – התנודתיות היא פקטור פחות משמעותי ומחיר שאני מוכן לשלם בעבור הפוטנציאל הגבוה. למשקיע שבודק את תיק המניות מדי יום ונלחץ מכל שינוי מכל שינוי כלפי מטה – מניות קטנות הן אופציה לא ממש טובה.

מסחר דליל ומוגבל:  קודם ציינתי את חוסר הפופולריות של המניות הקטנות כיתרון, אבל כמו שאתם יכולים להבין זה בהחלט יכול להיות חסרון. מניות קטנות יכולות להיות קשות מאד לקנייה. הסיבה העיקרית לכך היא שפשוט אין יותר מדי מהן (Outstanding shares) בשוק. בארץ הרבה מהחברות הקטנות מתאפיינות באחזקות ציבור נמוכות, מדובר על חברות שבנוסף על כך שהן קטנות רב המניות שלהן מצויות בידיהם של בעל עניין מה שמקשה על המסחר בהן (אגב, פן חיובי של העניין הוא פוטנציאל למחיקה ע"י הצעת רכש). כשפותחים את ספר הפקודות של מנייה קטנה ניתן לעיתים לראות מרווחים (Spreads) של עשרות אחוזים בין שערי הקנייה למכירה, כמו כם במניות מסוימות יכולים לעבור ימים ואף שבועות מבלי שתתבצע עסקה. העובדה הזו הופכת את קנייתן ומכירתן של מניות אלו לסוג של אומנות שמצריכה מיומנות (בניית פוזיציה ע"י קנייה במנות קטנות) ולעיתים דורשת סבלנות רבה. אך גם אל מול החיסרון הזה מה שמפצה זה אורך הנשימה וההבנה שאלו מניות לאחזקה לטווח ארוך, פשוט צריך לעשות את הסוויטץ' הזה בראש ולהבין שסגנון המסחר פה הוא שונה בתכלית מזה של מניות גדולות וסחירות יותר.

חוסר בנתונים היסטוריים: לעתים חברות קטנות הן פשוט חברות צעירות בתחילת דרכן- במקרים אלו יש קושי אמיתי בהשגת נתוני עבר (פשוט כי אין יותר מדי עבר מתועד) מה שכמובן מקשה על המשקיע בבואו להעריך את שווי החברה. בחברה ללא הסטוריה מתועדת, לא ניתן לדעת איך מתפקדת החברה בזמן משבר, מהי הרווחיות המייצגת על פני שנים ועוד נתונים הדרושים כדי לשים תג מחיר על מניית החברה. במחינתי הפתרון לעניין הזה הוא פשוט, אם אין לי את הנתונים הדרושים לי לצורך בצוע הערכת שווי לחברה – אני פשוט עובר הלאה. ומן הצד השני כאשר אני בוחן חברה קטנה בעלת הסטוריה רבת שנים, אני מבין שצמיחה היא לא המפתח – שכן אם מנייה נשארת קטנה שנים רבות מירב הסיכויים הם שהיא הגיע למצבה היציב (Steady state) ולא תצמח משמעותית גם בעתיד ולכן בסוג זה של מניות אני מחפש מחפש אחרי טריגרים אחרים כמו עיוות משמועתי בשווי השוק (ביחס לנכסים או לסייקל הכלכלי ארוך הטווח), שינויים פונדמטליים במאזן (כמו צמצום הוצאות המימון), מדיניות חלוקת דיבידנדים ועוד.

זמן המתנה ארוך עד להצפת ערך: מכיוון שמדובר במניות קטנות שלעיתים נחבאות אל הכלים, החברות הללו לא מסוקרות על בסיס שוטף ועל כן בהרבה מקרים על המשקיע יהיה להמתין זמן רב עד אשר החברה תתכנס לשוויה הכלכלי (במקרה של עיוות בשווי). הדרך השנייה בה ניתן להציף ערך באופן מהיר יותר היא ע"י התרחשות ארוע משמעותי (רצוי חיובי) כלשהו שיביא את החברה לתשומת לבם של המשקיעים, האנליסטים והעיתונות הכלכלית. סוג זה של הצפת ערך בעקבות ארוע כלשהו יהיה לרב משוייך להשקעה בחברות מחזוריות או בTurnarounds . במקרה של השקעה בחברות על סמך תמחור נכסי (Asset play), לרב תידרש מהמשקיע סבלנות יתרה.

סיכום:

מסחר במניות קטנות יכולה להיות אסטרטגיה מאד רווחית, העניין הוא שהיא דורשת מהמשקיע התחייבות יתרה. בנוסף לכל הנושאים שעליהם כתבתי למעלה, כאשר מדובר במניות קטנות – על המשקיע לבדוק את הנחות היסוד שלו ולהיות משוכנע בצדקת דרכו יותר מהרגיל. מונח מרווח "מרווח הבטחון" חייב להבדק בשני אופנים – פעם באופן המסורתי של המונח ופעם נוספת באופן הפסיכולוגי – קרי המשקיע חייב להיות משוכנע בנכונותם של הנחות היסוד שהניח ושל הנתונים עליהם התבסס, שכן אם לא, תנודות השוק (או המחסור בהן), המסחר הדליל והזמן הארוך שעלול להדרש להשקעה מסוג זה – יוכלו להביא את המשקיע לפקפק בהחלטות המקוריות שקיבל ומכאן הדרך לקבלת החלטות השקעה שגויות היא קצרה.

 ||

יול 202012
 

השקעה היא סוג של אומנות ומכן, שהיא עניין של טעם אישי, אני משוכנע שלכל השקעה שלא תהיה ובכל נקודת זמן שלא תהיה תמיד ימצא מי שיפסול אותה לחלוטין ובו זמנית גם כאלה שיחשבו אותה לגאונית. כבר אמרו לפני "באמנות – אין דבר כזה שאין דבר כזה".  הגילוי הראשוני והדי מהפכני שעברתי כאשר נחשפתי למושג "השקעות ערך" הוא העובדה שכדי להשקיע במנייה צריך קודם כל ללמוד את החברה ואפילו (כן כן – אני לא צוחק) לקרוא את דוחותיה הכספיים, לרובכם זה בטח נשמע מגוחך אבל האמת היא שהייתי מופתע. אבל כשהתעשתתי והתגברתי על ההלם הראשוני, התחלתי ללמוד את הכללים הבסיסיים לקריאת דוחות, וכמובן הקדשתי את הזמן לקריאת הדוחות עצמם. עם הזמן השתפרתי בהבנת הדוחות (ואני מקווה להמשיך ולהשתפר בעתיד) וגם התנסיתי בהשקעות שונות – הפעם זה כבר היה על בסיס פונדמנטלי אבל בסופו של יום הרגשתי שכדי להתחיל להשקיע באופן מוצלח אני חייב לבחור לעצמי תחום התמחות, ללמוד אותו וליישם אותו. ראיתי שלהתפזר לכל עבר זה לא ממש יעיל ורווחי. ואז בעצם ניגשתי לבחינת השאלה החשובה – איזה סוג של משקיע אני ?  או אם לנצח את זה בפלצנות – מהי פילוסופיית ההשקעה שלי ?

כדי להגיע לתשובה לשאלה הזו, הייתי צריך לשבת ולחשוב מהם הדרישות שלי מתיק ההשקעות מה שהעלה מספר שאלות נוספות.

שאלה 1: מהן הציפיות שלי לתשואה לאורך זמן ? התשובה לשאלה הזו גוזרת ישירות את רמת התנודתיות (יש אומרים סיכון) שאני מוכן לקבל.

שאלה 2: מהו אופק ההשקעה שלי (שילוב של שיעור הנזילות וגיל)

שאלה 3: מהו תמהיל ההשקעה האופטימלי בשבילי ?

שאלה 4: מהי גישת ההשקעה\שיטת העבודה אליה אני מתחבר ואותה אני מתכוון לאמץ ?

טוב אז אם יש שאלות צריך גם תשובות..

תשובה 1:  50% בשנה – זו התשואה שהייתי רוצה להשיג! וורן באפט טען שאם היה משקיע סכומים קטנים של כסף (בניגוד למיליארדים שהוא מנהל כיום) הוא משוכנע שיוכל להשיג תשואות שנתיות של 50%. העניין הוא שאני לא וורן באפט וכנראה שגם לא אהיה, אבל עדיין – אני מעוניין להשיג תשואות גבוהות ככל האפשר וזאת תוך לקיחת מינימום סיכונים. בכל אופן ככל שחשבתי על כך יותר הבנתי שאין שום ערך בלנקוב באחוז תשואה רצוי – מצד אחד אם אצליח להגיע לביצועים זה לא שאני אלך ואחזיר את הכסף ואם לא, אף אחד לא יפצה אותי על ההפרש. הדבר היחיד שכן ידעתי הוא שאני רוצה להגיע לביצועים טובים משמעותית מאלו של המדדים שכן אחרת כל העניין הוא פשוט בזבוז אחד גדול של זמן.

תשובה 2:  אופק ההשקעה שלי הוא ארוך. מה הכוונה בארוך ? כמה שיידרש. במבט ראשון התשובה הזאת נשמעת קצת סתומה ולכן אסביר – כשאני אומר אופק השקעה ארוך, אני מתכוון להגיד בעצם שכל פעולת מכירה שאעשה בשנים הקרובות תתבצע אך ורק משיקולי השקעה טהורים. זוהי אחת ההחלטות החשובות שלקחתי כאשר החלטתי שאני בוחר בהשקעה בשוק ההון. פרקטית זה בעצם אומר שאני מתכוון להשקיע את רב כספי אבל לא את כולו, חלק מההון שלי תמיד יישאר בצד כגיבוי כדי ששום ארוע (צפוי או בלתי צפוי) לא יאלץ אותי למכור בעתוי לא מתאים. עצם האמירה הזו גוזרת אופק השקעה של לפחות 5-10 שנים שכן ידוע לכל ששווקים דוביים יכולים להמשך זמן ארוך ואם נניח ששוק דובי הוא בדר"כ לא העיתוי הרצוי לסגירת הפוזיציה אני חייב לוודא שיהיה לי את אורך הנשימה כדי לחכות לזמן שבו יהיה כן יהיה לי משתלם למכור.

תשובה 3:  התשובה היא בעיקר מניות (common stocks) . איני מתכוון לעסוק באסטרטגיות קנייה ומכירה של אופציות מעוף, אני לא מתכוון להתמחות במאקרו, סחורות או מסחר במט"ח. תעודות סל גם הן לא נמצאות בתכניות שלי, אני מאמין שבחירה סלקטיבית של מניות מסוימות תמיד תהיה עדיפה על השקעה בסל. גם אג"ח לא נמצאות כרגע על הכוונת, למרות שאני משוכנע שניתן להרוויח תשואות לא רעות בתחום זה כרגע איני מכיר אותו מספיק ואני לא מתכוון לשנות את המצב הזה בקרוב. ההיסטוריה מלמדת שלטווח הארוך תשואות המניות תמיד היו גבוהות יותר מאלו של האג"ח (לגבי סיכון זה כבר סיפור אחר) ומכיוון שהתשובה הקודמת שלי מדברת על אופק השקעה ארוך אני מתכוון להתמקד בהשקעת Equity במניות ונגזרותיהן (כתבי אופציה).

תשובה 4:  כדי לענות על השאלה הזו הייתי צריך להבין מהן האופציות שעומדות לפני. כאן כבר באו לעזרי ספרי ההשקעות שקראתי, אחד מהם הוא ספרו הפופולרי של פיטר לינץ "ONE UP ON WALL STREET". בספרו זה חילק לינץ' את עולם המניות לשש קטגוריות עיקריות, אני אעבור עליהם ואנסה להבין מהן קטגוריות ההשקעה המתאימות לי:

צמיחה איטית (Slow growers) :

חברות בעלות שווי שוק גדול שכבר הגיעו ליישורת האחרונה מבחינת צמיחה (קצב הצמיחה הממוצע שלהם נע סביב האינפלציה). חברה כזו בדר"כ מפסיקה לצמוח בגלל שתי סיבות עיקריות, או שהיא כבר מיצתה את פוטנציאל השוק כולו או ש"עייפות החומר" מכריעה אותה או אפילו את התחום כולו. חברות "צמיחה איטית" בדר"כ יחלקו דיבינד או יבצעו Buy backs של אחוזים בודדים בשנה בעיקר מכייון שאין להם באמת אלטרנטיבה להשקעה. דוגמא למניות מסוג זה בבורסה הישראלי הן חברות מעוף כמו אסם.

צמיחה בינונית: (Stalwarts)

הדוגמאות שנתן לינץ' לסוג החברות הזו הן קוקה קולה, פרוקטר & גמבל ובריסטול מיירס, מדובר בחברות המובילות בתחומן בדר"כ הן יהיו בעלות הנהלה איכותית ויתרון תחרותי משמעותי. לאור התאור הנ"ל לא ממש פשוט לתת מקבילה ישראלית לרשימה הזו מבלי להעליב את הרשימה המקורית אבל עדיין אני חושב שחברה כמו טבע יכולה להתקרב לדעת המשורר המקורית. בכל אופן חברות אלו בניגוד לצומחות האיטיות מצליחות לייצר צמיחה שנתית ממוצעת של כ10-12 אחוז. והן אמורות להוות חברות "עוגן" שאיתן ניתן לישון בלילה גם בזמנים טובים פחות.

צמיחה מהירה (Fast growers) :

חברות צעירות ואגרסיביות בעלות שווי שוק נמוך שצומחות ב25-30 אחוזים בשנה, אלו סוג החברות האהובות על לינץ שממליץ להשקיע בהן אבל זאת רק לאחר בדיקה של המאזן והרווחים כדי לוודא שהם בריאים ויציבים מספיק. כפי שניתן להבין מניות אלו בדר"כ טומנות בחובן סיכון גבוה אבל בדיוק מסוג זה של חברות לינץ מצפה להכפיל את כספו עשרות מונים. הדרך למצוא את החברות הללו על פי לינץ' היא פשוט ע"י זיהוי שלהן בשלבים הראשונים – לדוגמא זיהוי של חנות מוצלחת בקניון הקרוב או זיהוי של מלון מוצלח שהינו חלק מרשת שעתידה להיות ה"הילטון" הבאה. כשניסיתי לחשוב על מקבילות בארץ קצת התקשיתי, כשחושבים על חברות צמיחה מהירה בארץ האסוציאציה שעולה היא של חברות חלום כמו חברות טכנולוגיה, ביומד או נפט\גז ואני די משוכנע שלא לזה התכוון לינץ. אם אני מתאמץ קצת יותר אני יכול לחשוב על חברות קמעוניות צעירות (יחסית לשופרסל או מגה) כמו רמי לוי שמדגימות גידול וצמיחה מהירים .

חברות מחזוריות (Cyclicals) :

חברות מחזוריות הן כאלה שההכנסות והרווחים שלהן עולים ויורדים בצורה מחזורית – אפשר לאמר עליהן שהדבר הכי יציב בהן הוא חוסר היציבות. בחברות אלו תזמון היא מילת המפתח ומאד חשוב לזהות את תחילת הסייקל החיובי שלהם כדי לתזמן כניסה נכונה. דוגמא לסוג תעשייה שמזוהה עם ציקליות היא תעשיית המוליכים למחצה (לדוגמא אורבוטק), בכלל תעשיות שמוכרות מוצרים שמצריכים הוצאות הוניות גדולות מטבען יהיו ציקליות שכן להלך הרוח בשווקים יש השפעה פאטלית על הרצון לבצע השקעות משמעותיות לזמן ארוך. עוד תעשיות ציקליות הן כאלה שמושפעות ישירות מצריכה ישירה – תעשיות כמו תעופה אזרחית (אלעל) שרווחיהם נגזרים ממצב הרוח הצרכני.

חברות מהפך (Turnaround) :

אלו הם חברות שביצעו מהפך לאחר תקופת שפל משמעותית , לעיתים מדובר בחברות שהיו בדרך הבטוחה לפשיטת רגל אבל משהו השתנה לטובה עקב שינוי אסטרטגי כלשהו כמו רה-ארגון (התייעלות, מכירת נכסים, סגירת מחלקות מפסידות , החלפת הנהלה) או שינוי רגולוטורי שטרף את הקלפים לטובתן. במקרים אחרים מדובר בחברות שלאחר צמיחה מהירה בעבר לפתע האטו ואף עברו לצד השלילי, סוג זה של מניות בדר"כ מוענש בצורה מיידית ומוגזמת ע"י השוק מה שיכול לייצר הזדמנות השקעה מצוינת למשקיע שמנתח את העניין בצורה קרה ומחושבת. בכל אופן אני עוד אדבר רבות בהמשך על סוג זה של השקעה – שהוא כפי שהזכרתי קודם חביב עלי ביותר.

נכסי ערך חבויים (Asset play) :

קודם כל אני רוצה להתנצל על התרגום של המונח "Asset play" – אני יודע שלא עשיתי עבודה מוצלחת במיוחד, בכל אופן "מודה ועוזב ירוחם". וכעת לעניין – חברות אלו הם הדבר הכי קרוב להשקעות ערך במובן המסורתי ("גראהמי\באפטי") של המונח.  לינץ משייך לקטגוריה הזו חברות אשר ערך נכסיהן גבוה משווי השוק בו הן נסחרות כלומר נתינות לקנייה בהנחה מסויימת על שווין האמיתי. לינץ מכוון בעיקר לחברות שיושבות על נכסים שציבור המשקיעים והשוק מפספסים – זה יכול להיות ערימת מזומנים שיושבת לה בקופה או נכסי נדלן שרשומים בספרים בשווי בו נקנו בתקופת המנדט, משקיע שקדן שחופר בדוחות כספיים בצורה יסודית יוכל לאתר מדי פעם הזדמנויות מסוג זה– ואז על מה שהוא צריך לעשות הוא "רק" לקנות ולהמתין עד שהשוק יגלה את העיוות ויתקן אותו.

זהו, אלו הקטגוריות כפי שמביא אותן לינץ', החלוקה הזו כמו שאר הרעיונות בספרו של לינץ' היא די פשוטה להבנה והגיונית. כעת כל נותר לי רק להחליט איזה סוג של משקיע אני רוצה להיות – ולבחור את הקטגוריה שעושה לי את זה. התחלתי עם קטגוריית הצמיחה הראשונה –  פה לא התעכבתי יותר מדי, צמיחה איטית באמת לא עושה לי את זה – נקודה. כניסה לתחום ההשקעה במניות בשביל תשואה של מס' אחוזים בודדים בשנה לא הרגישה לי כמו האסטרטגיה הנכונה. לצורך העניין, גם קטגוריית הצמיחה השנייה לא נראתה לי סקסית במיוחד – נכון שפה כבר מדובר בחברות איכותיות בעלות יתרונות תחרותיים אבל מכיוון שכך – כל עולם ההשקעות ואישתו עוקבים אחריהם ועיוותים גדולים במחיר קשה לי להאמין שאמצא פה. אני אשאיר את המניות הללו לאלו שכבר עשו את שלהם וכעת מחפשים איפה ניתן להחנות את הכסף בתשואה סבירה וסיכון נמוך. אופציית הצמיחה השלישית (צמיחה מהירה) כבר מדברת אליי יותר, בעיקר בגלל שהדרך בה מתאר אותה לינץ' בהחלט נשמעת לי הגיונית – כל שאני צריך לעשות זה לזהות חברות בעלות פוטנציאל כבר בשלבים הראשונים (בקניון הקרוב לביתך) לרכוש את מניותיהן וליהנות מתשואות גבוהות במיוחד. העניין הוא שכאשר ניסיתי להבין האם ניתן באמת ליישם את הטכניקה הזו ולזהות מניות צמיחה בארץ כאשר הן בתחילת דרכן הבנתי שלצערי זה לא לא כלכך פרקטי. אני מניח שדרך זו מתאימה הרבה יותר למשקיע האמריקאי, אך בארץ קצב כניסתן של חברות חדשות למסחר הוא מאד נמוך (מספר מועט של מניות בשנה) ואם כבר יש חברה שצומחת ומתרחבת בקצב מהיר – ברב המקרים היא תונפק למסחר רק לאחר שצמיחתה המשמעותית כבר מאחוריה. אני לא טוען שבלתי אפשרי למצוא מניות כאלה בארץ (שוב – דוגמאת רמי לוי) אך אני חושש שלא ניתן לבנות על זה כאסטרגיית השקעה מובילה.

סיכום ביניים – מסתבר ששלושת הקטגוריות הראשונות של לינץ הן לא בשבילי – או שהן לא אטרקטיביות מספיק או שהן לא ממש ניתנות ליישום באופן שוטף. כנראה שהשקעה במניות צמיחה (כלשהן) בארץ היא לא הדרך בה אלך. כעת נמשיך לשלושת הקטגוריות הבאות – בואו נקווה שכאן אני אמצא משהו שימצא חן בעיני (ספוילר – אני אמצא!).

הקטגוריה הרביעית של לינץ' היא חברות מחזוריות, לסוג זה של מניות מצאתי שהרבה יותר קל לי להתחבר. נתחיל בכך שמניות וענפים ציקליים יש בכל מקום (גם בארץ) ומכייון שהרבה מאד מהחברות בארץ הן יצואניות הן גם מושפעות מהסייקל הכלכלי\הענפי הגלובלי. מה שנחמד במניות מחזוריות היא שהן מחזוריות :) כלומר הן נעות בתבניות שחוזרות על עצמן – ולכן ברגע שלומדים את המחזור ואת מאפייניו יש סיכוי סביר שעם הזמן אפשר יהיה לבנות גבולות גזרה שיסייעו לזהות עיתויי כניסה (וגם יציאה) נוחים. בעיתויי כניסה ויציאה אני לא מתכוון למושגים מעולם ה"ניתוח הטכני" (חס וחלילה טפו טפו טפו) אלא לזיהוי המאפיינים של הסייקל שגוזרים את ביצועי החברות לאורכו והתחשבות בו בזמן שבאים לקבוע רווחיות מייצגת. השוק ככלל נוטה לייחס למצב הנוכחי משקל גבוה מדי ולהסטוריה משקל נמוך מדי ולכן אני מאמין שאם אעשה את שיעורי הבית ואקבע רווחיות מייצגת שמתבססת על כל הסייקל אוכל לקנות בזול בחלק הסייקל השלילי ולמכור בגבוה בחלק הסייקל החיובי. זו בהחלט קטגוריית השקעה שמוצאת חן בעיני.

הקטגוריה החמישית היא חברות מהפך (Turnarounds), וכפי שכבר הזכרתי קודם מדובר בסוג ההשקעה שאני מאד מחבב. תשאלו למה ? פשוט מאד כאשר מזהים בהצלחה סיטואציית Turnaround משמעותית – הרווח הוא גדול ובדר"כ מגיע מהיר. בהשקעות אלו, המשקיע השקדן שעשה את שיעורי הבית וזיהה את המהפך לפני השוק כמעט תמיד יהנה מתשואה מדהימה ויותר חשוב הוא לא יצטרך לחכות שנים ברב המקרים הדוח הקרוב הוא שיגרום לקפיצה במחיר. אם נחשוב רגע על התנהגות של Turnaround נבין שבמהותה היא מאד דומה ל Cyclical, העניין הוא שבאחרונה השוק מודע למחזוריות ועל כן פחות מופתע משיפור בתוצאות. ב- Turnaround לעומת זאת השינוי החיובי כמעט תמיד יתפוס את השוק בהפתעה – ההפתעה הזו היא בדיוק מה שייגרום לתגובה החיובית הקיצונית והמהירה של השוק.

וכעת הגענו לקטגוריה השישית והאחרונה נכסי ערך חבויים (Asset play), פה אני מאמין שאין צורך להרחיב יותר מדי שכן ברור לכל אחד שהקטגוריה זו היא הלחם והחמאה של כל מי שרואה את עצמו כמשקיע ערך. זוהי האסטרטגיה בה פעלו כל משקיעי הערך הגדולים (ראו ערך בנג'מין גראהם ומניות הנט-נט המפורסמות שלו) וכנראה שהיא תמשיך להיות אסטרטגיה מוצלחת גם בשנים הבאות.

טוב, אז אם נשארתם עד עכשיו אני מניח שכבר הבנתם מהו קטגוריית ההשקעה המועדפות עליי שלי (ומהן לא). אבל רק בשביל שלא יהיו אי הבנות בואו נסכם, חברות צמיחה איטית ובינונית ממש לא עושות לי את זה – אני מתכוון להשאיר אותן לגיל הפנסיה. חברות צמיחה מהירה מאד עושות לי את זה אבל לצערי אני לא מאמין שניתן להשקיע בהן בדרך בה תאר לינץ' (לפחות לא בישראל) – זה לא אומר שאני לא מתכוון להשקיע בחברות שצומחות (ההפך הוא הנכון) אני פשוט לא מתכוון לחפש אותן בקניון הקרוב לביתי. הקטגוריות שכן עושות לי את זה הן חברות מחזוריות, חברות מהפך וחברות בעלות נכסי ערך חבויים. אלה סוג ההשקעות העיקרי עליהן אותן אני מתכוון לחפש ולנתח ועליהן אני מתכוון לכתוב.

 ||

test 123