מאי 042013
 

לפני מספר שבועות סיפר לי חבר שהוא מחזיק במניות של חברת הייטק ישראלית בשם סיליקום. חברות מתחום ההייטק הן לא השקעה טיפוסית בשבילי אבל מכיוון שמדובר באדם שאני מאד סומך על שיקול דעתו וחושיו המחודדים בכל הנוגע להשקעות ובכלל – קפצתי לי למאיה ופתחתי את דף המניה. מבט אחד על הנתונים הספיק כדי להוריד אותי מכל העניין, מכפיל הרווח היה 18, למי ששואל את עצמו אז לא, לא מדובר פה בטעות הקלדה ואכן התכוונתי ל18 כמו ח"י שקלים או גיל גיוס חובה לצה"ל, קצת פחות מהמכפיל של רמי לוי. מבחינתי, בכל מה שקשור למניות של חברות ישראליות כל מכפיל מעל 8 גורם לי להרגשת קלה של אי נוחות , מכפיל 12 כבר גורם לי לרעידות תכופות בידיים אבל מכפיל 18 ? זה כבר פחד גבהים מטורף עם חשש לעילפון ומכיוון שכך לקח לי בדיוק 18 שניות לשכוח מכל העניין ולהמשיך הלאה.

שבוע שעבר, סיליקום פרסמה את תוצאות הרבעון הראשון 2013, והחבר הנחמד הזה שלי סיפר לי ששוב הם דיווחו על רבעון מוצלח במיוחד ועל השקה של מוצר חדש שרק הושק וכבר זכה ללקוח. הפעם כבר לא ממש יכולתי להתעלם ולמרות המכפיל המסחרר החלטתי לבדוק את העניין יותר ברצינות. התחלתי בקריאה של תמליל שיחת הועידה שלהם לגבי תוצאות הרבעון הראשון , לאחר מכן עברתי גם על הדוח עצמו ואז כבר התחלתי להבין על מה הוא מדבר, נראה שמנכ"ל החברה שייקה אורבך הוא בחור כהלכה וההתלהבות שלו כשהוא מדבר על עתיד ההכנסות היא לא משהו שניתן להתעלם ממנו בקלות בטח לא כאשר הוא בוחר להשתמש במשפטים כמו " We believe that we will be able to compound this accelerated growth in the future" – גם compound  וגם accelerated growth  באותו משפט – מה עוד יכול הבנאדם לבקש…

 לאחר מעבר על השיחה ודוח הרבעון האחרון נכנסתי גם לאתר החברה ושם מצאתי את המצגת הזו ואז כבר הבנתי שהחברה הזו משחקת בליגת העל עם לקוחות 1-tier בכל התחומים הכי חמים עכשיו כמו שרתי תקשורת חכמים, מחשוב ענן ואבטחת מידע. לאחר מכן, כשנכנסתי למאזן הבנתי גם שה18 הוא לא ממש 18 ושלחברה יש מזומן נטו בשווי של 30% משווי השוק ולכן המכפיל "האמיתי" הוא יותר קרוב ל13, אז נכון שזה עדיין לא ממש נמוך אבל כשנזכרים שמדובר בחברה שבשני הרבעונים האחרונים הציגה צמיחת מכירות של כ50% ביחס לרבעון הקודם זה כבר הרבה פחות מפחיד. בקיצור נמרץ, עברתי עוד קצת על המספרים כאשר בינתיים המנייה גם הספיקה לעלות עוד קצת אבל גם זה לא עצר אותי ובסופו של דבר קניתי, ולאחר מכן קניתי עוד ולאחר מכן קניתי עוד קצת וכרגע השער הממוצע שלי במנייה הוא 10713 (29$ בזמן הקנייה).

קצת על החברה

סיליקום היא חברת הייטק כפר-סבאית מבית מדרשם של האחים זיספאל שמחזיקים באימפריית התקשורת RAD, תחום העיסוק של החברה הוא פיתוח ומכירה של כרטיסי חומרה לתחום התקשורת ותשתיות המידע. החברה נוסדה ב1987 והמנייה היא דואלית ונסחרת גם בנאסד"ק תחת הסימבול SILC וגם אצלנו בתל אביב (מדד יתר50).

  • שער מניה: 10,980 ש"ח   \  30.6$
  • מס' מניות: 7,007,426
  • שווי שוק: 770 מ' ש"ח  \  220 מ' $
  • הון עצמי: 280 מ' ש"ח \  80 מ'$

בעלי עניין:

  • זיסאפל זהר  – 21.57%
  • וולינגטון – 7.74%
  • ילין לפידות – 6.83%
  • איזמן אבי – 2.73%
  • ציבור – 61.3%

הנהלת החברה

מנכ"ל החברה הוא שייקה אורבך והוא מכהן בתפקיד מאז 2001 ואם להודות על האמת הוא אחת הסיבות העיקריות לכך שאני אופטימי בנוגע להשקעה הזו. באופן כללי, כשמנכ"ל של חברה ציבורית נותן את התחזית שלו לתוצאות העתיד, אני בתור משקיע יכול להיות סקפטי ולהתעלם או פשוט להאמין לו – במקרה הזה הלכתי על האופציה השניה.  ולא, לא מדובר פה באמונה עיוורת או כזו שמבוססת על תחושת בטן, אלא על אמונה שמסתמכת על ההיסטוריה – בסיליקום כפי הנראה יש לנו עסק עם הנהלה שלא רק אומרת אלה גם עושה.

כעת בטח תשאלו איך זה שרק לפני שלושה שבועות שמעתי על החברה וכבר אני מדבר בכזה בטחון על המנכ"ל שלה ואמינותו, אז קודם כל אתם צריכים לזכור שהייתה לי כאן חפיפה מזורזת מצדו של חברי ובנוסף הסתמכתי על עדותיהם של משקיעים אחרים ותיקים הרבה ממני – כמו למשל הבחורצ'יק הזה שכתב בעבר גם כאן וגם כאן ונראה שמלווה את החברה כמשקיע כבר שנים ומכיר אותה לא רע בכלל. כדי לסכם לכם את רוח הדברים אומר לכם רק שהוא מספר על כך שההנהלה הזו בדיוק כפי שהיום היא אופטימית, בתקופות מאתגרות יותר בעבר ידעה גם להציג את הדברים כפי שהם ו"להזהיר" את המשקיעים – הוא מציין לדוגמא את שנת 2008 שבה מנכ"ל החברה דיווח על האטה בשוק וזו אכן הגיעה בסופו של דבר ולכן כאשר היום הוא מתבטא בכזו אופטימיות לגבי ההמשך שווה להתייחס לזה ברצינות – אלו כנראה לא סתם דיבורים באוויר.

 בנוסף לכך ובמסגרת הניסיון שלי לצמצם פערים בלימוד על החברה נכנסתי לאתר החברה והקשבתי לכמה משיחות הועידה שנערכו לאורך השנה האחרונה (אגב – אם מישהו שם קורא אותי אז רק תדעו שבטעות העליתם את שיחת הרבעון האחרון גם תחת Q4-12). לאחר שהקשבתי לשיחות אני חייב לציין שבכולן מנכ"ל החברה נשמע אופטימי למדי – ואכן הייתה לו סיבה טובה, 2012 הייתה שנה פנומנלית לחברה, אבל עדיין, אין שום ספק שהשיחה האחרונה הייתה האופטימית מכולן.

מוצרי החברה

סיליקום היא חברה די ותיקה בתחום ולכן יש לה מספר משפחות מוצרים שכל אחת מהן כוללת קו מוצרים מאד עשיר. החברה באופיה היא כאמור חברת הייטק ועל כן משקיעה רבות במו"פ וכתוצאה מכך היא כל הזמן מפתחת ומוסיפה מוצרים חדשים לסל הפתרונות שלה. למי שלא מכיר את תחום מוצרי החומרה אני רק אסביר בקצרה שפיתוח פלטפורמות חומרה מהסוג שעושה סיליקום הוא עסק מורכב ויקר ולכן יש חשיבות קריטית להגדרה נכונה של המוצר ותפירתו לצורכי השוק, חברה יכולה לפתח את המוצר הכי מתוחכם וfeature-rich שיש אבל כל עוד שאין לקוח שמוכן לשלם על כל הסיפור – זה לא שווה כלום.

באזור הזה נראה שסיליקום היא פשוט חברה מצוינת עם מחלקת שיווק מעולה שכפי הנראה יודעת להגדיר בדיוק מה השוק צריך לפעמים עוד לפני שהשוק עצמו יודע את זה וזה משהו שבא לידי ביטוי בצורה ברורה בקצב המואץ של הdesign wins לאורך השנה האחרונה. העניין הזה אף התבטא ביתר שאת כאשר לאחרונה ממש סמוך להשקה של המוצר האחרון שלהם Intelligent Nano Time-Stamping NIC הם הודיעו על כך שהמוצר נבחר על ידי לקוח מאד משמעותי מה שהביא את האופטימיות שם לשיא וגרם להם להצהיר שבתוך מספר שנים הם מצפים שקו המוצרים הזה לבדו יביא לחברה כ15-20 מ' הכנסות שנתיות – וכפי שכבר אמרתי קודם, כשהם אומרים שווה להקשיב.

אני לא אכנס לפרטים הטכניים לגבי מוצרי החברה (רובכם בטח תמצאו את זה ארוך ומשעמם) אבל אני כן אספר שבתחילת דרכה מוצרי החברה היו כרטיסים גנריים יחסית שנמכרו בכמויות גדולות אבל עם הזמן ובעיקר לאחר כניסת המנכ"ל הנוכחי לתפקיד החברה החלה לבצע תנועה לכוון מוצרים גדולים ומתוחכמים יותר (high end) שמבליטים את הערך המוסף והניסיון הטכנולוגי שלהם אל מול המתחרים וכמובן מתומחרים בהתאם. מוצרי החברה המאוחרים יותר משמשים כאבני בניין בעולם שרתי התקשורת שהוא תחום שצומח מאד עם הגידול בצריכת המידע של העשור האחרון – כל שרתי הענן והאפליקציות החברתיות שצצו להם בשנים האחרונות צריכים להיות מאוחסנים היכן שהוא, מוצרי החברה עוזרים באופטימיזציה ובהבטחת האמינות של זרימת המידע הזה, כמו גם באבטחתו וכל עוד שהם נמצאים בחזית הטכנולוגית – נראה שימשיכו לצמוח. מי שכן רוצה ללמוד קצת יותר לעומק על קווי המוצרים של החברה יכול לקרוא את ה20F האחרון (עמודים 24-29 ו 31-32).

לקוחות החברה

החברה לא ממש נוקבת בשמותיהן של לקוחותיה אבל היא כן "נותנת בהם סימנים" כאשר היא מדווחת על זכיה ב Design wins חדשים כמו למשל בהודעה על ההזמנה הזו של "Giant Japanese server manufacturer" או בהודעה הזו על – "Giant Tier-1 Server Manufacturer"  שבחר במוצר הSATEC  כאשר בתוך ההודעה היא כבר מספרת על מספר יצרנים אירופאים נוספים שבחרו גם הם להטמיע את המוצר. כיום יש לחברה מעל 90 לקוחות ורק לאחרונה בראיון אופטימי במיוחד שנתן מיודענו שייקה מנכ"ל החברה הוא התגאה (ולא בפעם הראשונה) בעובדה שעד היום אף לקוח לא עזב אותם לטובת המתחרים.

בשקף הבא שלקוח מהמצגת של החברה ניתן למצוא את שמותיהם של השחקנים המובילים בעולם בתחומי הפעילות אליהם מכוונת החברה, כאמור, החברה אינה נוקבת במפורש בשמותיהם של הלקוחות אבל קרוב לודאי שחלק גדול מאד מהשמות בשקף הם לקוחותיה וזה לבדו יכול להעיד על הפוטנציאל האדיר שטמון בחברה.

Design win מהו ?

למי שלא מגיע מתחום ההייטק אני אנסה לספר קצת על תהליך התכנון של מוצר חדש מנקודת מבטו של הלקוח, לצורך העניין – יצרן שרתי תקשורת מתוחכמים. מוצר מורכב ויקר כמו שרת תקשורת רציני הוא בדר"כ אינטגרציה של מספר מודולים, את חלק מהמודולים האלה היצרן יכול לבחור לפתח בבית ואת חלקם האחר הוא יעדיף לקנות מספקים חיצוניים. על כל מודול כזה בדר"כ מתחרים מספר חברות כאשר לכל אחת יש יתרונותיה וחסרונותיה ובמהלך התכנון הלקוח יצטרך לקבל החלטה במי הוא בוחר. ברגע שהלקוח מודיע לחברה שהוא בחר בשירותיה החברה בעצם זוכה להיות חלק מהתכנון ועל כן המונח – design win.

וכעת ברור שכל Design win כזה הוא מאד משמעותי מכיוון שברגע שלקוח בוחר במוצר הוא כנראה יישאר איתו לאורך כל חיי המוצר (בדר"כ 3-5 שנים) וזה מהסיבה הפשוטה שהוא הופך להיות חלק אינטגרטיבי מהמוצר הסופי שלו. הלקוח צריך "לתכנן את המוצר פנימה" אל תוך המערכת שלו וזה עולה לו בהשקעה לא מעטה של משאבים ולכן לאחר שבחר לעשות זאת, עלויות ההחלפה בייחוד בסדר גודל הזה של מוצרים הם מאד גדולות מה שהופך את הבחירה לסוג של חתונה קתולית שמייצרת אפקט שהולך ומצטבר.

יתרון תחרותי

די קשה לי להעריך את היתרון התחרותי של מוצרי החברה, בשלב זה כל מה שיש לי לעשות זה להסתמך על שולי הרווח הגבוהים שמציגה החברה ועל כך שמוצרי החברה ממשיכים להיבחר שוב ושוב ע"י החברות המובילות בעולם. כדי לבדוק את היתרון התחרותי של החברה יותר לעומק צריך לבחון כל קו מוצרים בנפרד אל מול המתחרים וזה אני מוכרח להודות כבר היה גדול עלי. בכל מקרה רק כדי לקבל איזושהי תחושה לגבי התחרות הנה רשימת המתחרים השונים למוצרי החברה כפי שהם מצוינים בדוח השנתי האחרון:

  • Multi-Port Gigabit-Ethernet Server Networking cards  – המתחרה העיקרית היא Intel (שהיא גם ספקית רכיבים של החברה)
  • Bypass cards – אין תחרות משמעותית המתחרות העיקריות הן Interface Masters, Portwell , Adlink
  • External bypass cards – המתחרה העיקרית היא Netoptics
  • SETAC  –  מדובר במשפחת מוצרים שאין לה ממש תחרות ישירה מכיוון שהמתחרים לא מספקים מוצרים ברמה דומה.
  • Intelligent time stamping adaptor   – מוצר חדש ולכן המתחרים עדיין לא מפורטים בדוחות.

 תוצאות החברה

בחינה של תוצאות החברה בשנים האחרונות מציגה במלואה את תמונת הצמיחה מאז 2009.  ניתן לראות שהחברה כמו התעשייה כולה, הושפעה מאד מהאירועים של שנת 2008-2009 אך למרות התקופה המאד מאתגרת הצליחה להמשיך ולהציג רווחיות, אם נלך אחורה יותר נגלה שב33 הרבעונים האחרונים החברה החברה הציגה רווח נקי בשורה התחתונה. מהטבלה ניתן לראות שהמרווח הגולמי המייצג של החברה הוא כ40% מה שמחזק את התחושה שלחברה יש מוצרים בעלי ייחודיות וכנראה שגם יתרון אל מול המתחרים.

המלאי כאינדיקטור להכנסות

כל משקיע היה רוצה שיהיה לו כדור בדולח, אחד כזה שיודיע לו מראש מה יהיו תוצאות המכירות בעתיד, הרי ברור שהרבה יותר נוח להגיע למועד פרסום הדוח כאשר אתה כבר פחות או יותר יודע למה לצפות ולכן משקיע שמעוניין להבין מה יהיו התוצאות העתידיות של החברה בדר"כ יחפש כל מני רמזים לכך, יש לדוגמא חברות שבכל דוח מספקות מידע לגבי צבר ההזמנות העדכני שלהם ובכך מאפשרות למשקיעים וויזביליות מסוימת שיכולה לסייע להם כשהם באים להעריך את תוצאות הרבעון הבא. החדשות הרעות לגבי סיליקום הן שהיא לא מכלילה בדוחות הרבעוניים שלה את המידע בדבר צבר ההזמנות, החדשות הטובות הן שאנחנו כנראה לא ממש צריכים את זה ושבדר"כ מבט בסעיף המלאי של החברה יספק לנו את המידע בסבירות גבוהה. מבט על הגרף הבא שמכיל את נתוני ההכנסות הרבעוניות של החברה מתחילת 2011 אל מול המלאי שעליו דיווחה החברה ברבעון שקדם להן יסביר לכם למה.

מהטבלה והגרף שמלווה אותה ניתן לראות שקיימת קורלציה גבוהה מאד בין שווי המלאי במאזן להכנסות ברבעון שמגיע מיד אחרי, ברבעון היחיד שבו הקורלציה פספסה (בסטייה של 25%) החריגה דווקא הייתה לכוון החיובי.  ומכיוון שכך החדשות הטובות במיוחד הן שהמלאי עליו החברה דיווחה ברבעון האחרון הוא הגבוה ביותר בכל הזמנים ועומד על כ 18.5 מ' ולכן גם אם נלך הערכה של 10%- (כפי שעשיתי בגרף) עדיין נקבל תוצאה טובה במיוחד של 16.6 מ' הכנסות לרבעון הבא.

כאן, חשוב לי מאד לציין שני דברים, אתחיל בזה שהכנסות של מעל ל16 מ' ברבעון הבא יביאו בעצם את החברה לדווח על גידול של יותר מ50% (בהשוואה לרבעון הקודם) בפעם השלישית ברציפות וזה משהו שדי בוודאות ישיג את תשומת ליבם של המשקיעים בוול סטריט. העניין הזה מקבל משמעות יתרה כאשר בוחנים את היסטוריית ההכנסות של החברה ממנה עולה שברב המקרים הרבעון החזק ביותר בשנה הוא הרבעון הרביעי ולכן דיווח על הכנסות של מעל ל16 מ' כבר ברבעון השני יהיה סימן מאד מאד מעודד.

דיוויד דרימן בספרו  "Contrarian Investment Strategies: The Next Generation" חיבר רשימה של כ41 חוקים שונים שעל פיהם הוא ממליץ למשקיעים לפעול, אחד החוקים הראשונים שבהם (חוק מס' 3 ליתר דיוק) מתייחס לקורלציות והולך ככה:

RULE 3: Don’t make an investment decision based on correlations. All correlations in the market, whether real or illusory, will shift and soon disappear.

אז נכון שדרימן אמנם התכוון לקורלציות מסוג אחר (קורלציות טכניות לגבי השווקים) אבל בכל זאת אני מביא את הציטוט הזה כדי להזכיר לעצמי ששימוש בקורלציות, מובהקות ככל שיהיו תמיד צריך להעשות בזהירות תוך כדי שזוכרים שלכל כלל יש יוצא מן הכלל ולכן אני לא תולה את כל תיזת ההשקעה בעניין הזה,  having said that, קשה מאד להתעלם מהמתאם הגבוה ולכן אני מאמין שהסבירות שברבעון הקרוב נראה הכנסות שיא (או לפחות נתקרב לשם) היא די גבוהה.

אז כמה צריך לעלות לנו התענוג ?

יש סיבה טובה לכך שעד היום לא ממש השקעתי בסוג כזה של מניות, כל עוד שמדובר בחברות ערך שנסחרות במכפילים חד ספרתיים נמוכים אני מרגיש בנוח מכיוון שאני פחות או יותר מבין מהי סביבת המחיר הטבעית שלהן ולכן יותר קל לי להבין מתי מניה היא זולה ומתי לא. ככל שזה נוגע למניות שהמחיר שלהן כבר מתמחר צמיחה מואצת כבר הרבה יותר קשה לי לתמחר את זה ואני בעצם חייב לקחת הנחות שמבוססות יותר על מה שיהיה מאשר על מה שהיה ולכן השאלה הראשונה והעיקרית שאני שואל את עצמי היא – האם הצמיחה הזו אמורה להמשיך ובאיזו רמה ?

כרגע החברה נסחרת במכפיל 20 על רווחי 2012 ולכן צמיחה לא מעטה כבר מגולמת במחיר המנייה אבל השאלה היא עד כמה. צריך לזכור שנכון להיום לחברה יש מזומן בשווי של 56.4 מ' אל מול שווי שוק של 210 מ' (בזמן שרכשתי את המניות – היום מעט יותר) כלומר בניכוי המזומן אנחנו מדברים על מכפיל רווח של 15. כעת השאלה היא מה יהיו ההכנסות\הרווחים ב2013 ולאחריה – בשלב אני מודה שהאופטימיות של הנהלת החברה הצליחה לחדור גם אלי ולכן אני נוטה להאמין שהכנסות החברה ב2013 יהיו לפחות 65 מ' (בהשוואה ל50 מ' ב2012) ואם נניח ששיעור הרווח הנקי ימשיך להיות 20% אנו מדברים רווח שנתי של 13מ' שיביא את המכפיל (בניכוי המזומן) להיות באזור ה12 וזה כבר בהחלט לא מחיר גבוה במיוחד לשלם על סוג כזה של צמיחה ולכן מחיר המטרה שלי בשלב זה הוא 40$ לסוף שנת 2013 כלומר אפסייד של כ-30% על מחיר המנייה כיום. מהצד זה יכול להיראות כאפסייד נמוך יחסית עם מרווח ביטחון לא גבוה במיוחד,ואכן זה "המחיר" (תרתי משמע) שאני משלם על הגילוי המאוחר של המנייה, אבל כשאני חושב על הצהרות ההנהלה לגבי 100 מ' דולר מכירות כ"יעד ביניים" אני לא בטוח שתהיה לי הזדמנות לקנות בזול יותר.

כיסוי אנליסטים

נכון לזמן זה מצאתי רק שתי חברות אנליסטים שמכסות את החברה – Zacks וMaxim  כאשר הראשונים נתנו למניה מחיר יעד של 35$ והשניים של 32$, העניין הוא שזה היה לפני פרסום תוצאות הרבעון הראשון של 2013. Zacks למשל בהערכת השווי הזו ציפו להכנסות של 14.5מ' ברבעון הראשון ולרווח נקי של 2.5 מ' כאשר בפועל החברה עקפה את התחזיות והציגה מכירות של 15מ' ורווח נקי של 3.1 מ' (כ25% יותר מהצפוי). ולכן מכיוון שהחברה כאמור עקפה את התחזית וכפי שזה נראה כעת כנראה שתמשיך להכות את התחזיות גם ברבעון הבא, לא מן הנמנע שבקרוב הם ישדרגו את מחיר היעד לכזה שישקף באופן טוב יותר את השיפור האחרון.

סיכונים

חשיפה לשער הדולר – סיליקום כאמור היא יצואנית ושכזו היא חשופה לשינויים בשער הדולר. מגמת הייסוף בשקל שאנו חווים בתקופה האחרונה מן הסתם פגעה וכנראה שתמשיך לפגוע בתוצאות ברמה מסוימת. כבר בימים הספורים שעברו מאז קניתי את המניה מחיר המנייה נשחק באחוז וקצת בגלל הדולר ואני בהחלט מקווה שהמגמה הזו לא תמשיך.  אל מול זה חשוב להזכיר שהמינוף התפעולי שבו פועלת החברה משתפר משנה לשנה ולכן מקזז בצורה מסיומת את האפקט.

האטה בצמיחה – במניות צומחות השוק יכול להיות מאד אכזרי ובסימן הראשון של האטה בצמיחה קיים סיכוי גבוה שהמנייה תוענש, לאחר שהשתכנעתי לגבי הפוטנציאל של החברה אני מאמין שאם אכן תתרחש סיטואציה כזו של ירידה במחיר אני דווקא אקבל את בברכה ואוסיף עוד מניות, עד כדי כך אני נלהב לגבי החברה ומאמין בה.

ירידות בשווקים – להזכירכם, סיליקום נסחרת בנאסדק כאשר ברב הימים המחזורים שם הם גבוהים מאלה שבארץ ועל כן ניתן לומר שהמנייה נקבעת שם. בניגוד לשוק המניות בארץ, השוק בארה"ב עשה מהלך עליות מרשים בחודשים האחרונים הרבה בעקבות הזרמת הכספים המסיבית (QE) מכיוון הפדרל רזרב, במקרה שהראלי שם ייעצר או שהפד יחליט להפסיק את תוכנית ה QE שלו קיים סיכוי שהשוק ומניית החברה בתוכו יחוו תקופה של מימושים. גם לסיפור הזה אני נכנס בעיניים פקוחות ובמידה והסיכון הזה יתממש יכול להיות שהוא יהווה הזדמנות לגבי הטווח הארוך.

שינויים טכנולוגיים – טכנולוגיה זה עניין נזיל מאד ולכן צריכים להיות עם היד על הדופק בכל מה שנוגע לשינויים שעלולים לפגוע במיצוב התחרותי של החברה. פה זה עניין יותר טריקי ולכן קשה לי להאמין שאני אוכל לזהות אותו בזמן, ושאם זה יקרה אני אגלה את זה רק בעקבות החלשות התוצאות. מצד שני כמו שזה נראה עכשיו החברה מובילה בתחומה ועם המומנטום הנוכחי אני חושב שהסיכון הזה הוא נמוך לפחות בטווח הבינוני.

התפתחויות נוספות:

כניסה למדד ת"א 100 – כפי שזה נראה כרגע לאחר העלייה המשמעותית בשווי השוק של החברה בחודשים האחרונים, בעידכון המדדים הקרוב שיערך ביוני קיים סיכוי לא רע שהחברה תכנס למדד ת"א 100. במידה וזה אכן יקרה זה בהחלט מהווה פוטנציאל נוסף ליצירת עודף ביקושים לנייר ע"י מוסדיים.

רכישה אסטרטגית – הנהלת החברה הצהירה מספר פעמים בעבר על כוונתה לבצע רכישה אסטרטגית, ברבעון האחרון של 2012 היא גם התחילה תהליך שכזה שבסופן של דבר לא הושלם. בהתחשב במזומן שיש לה זהו צעד שיכול להוסיף ערך במידה ויבוצע בהצלחה ומצד שני יכול גם להשמיד ערך – כפי שכבר הבנתם אני נותן הרבה  קרדיט להנהלה ולכן מאמין שבמידה והם יבחרו להשלים מהלך כזה הוא יתרום לתוצאות בטווח הארוך.

כיסוי אנליסטים נוסף – כפי שכבר הזכרתי כרגע החברה מכוסה רק ע"י שני אנליסטים וקרוב לוודאי שעם השיפור בתוצאות המספר הזה יגדל מה שייצר למנייה עוד חשיפה למשקיעים בעולם. צריך לציין שמניות שמפגינות צמיחה בסדר גודל כזה ושמסוקרות באופן קבוע ע"י אנליסטים יכולות להיסחר גם במכפילים גבוהים הרבה יותר מזה הנוכחי.

מדיניות דיבידנד – ב2012 החברה החליטה על מדיניות חדשה של דיבידנד (מחולק במרץ של כל שנה) בסך 50% מהרווח הנקי השנתי, גם העובדה הזו יכולה להעלות את המנייה ברדאר של משקיעים חדשים.

פיצול מניות (split) – אחת הבעיות ממה "סובלת" המנייה בעיקר בחו"ל היא הכמות הנמוכה יחסית של מניות צפות. מכיוון שכך קיים סיכוי סביר שבעתיד הקרוב החברה תבצע פיצול מניות וע"י כך תשפר את הסחירות בנייר מה שיכול לסייע ולמשוך משקיעים פוטנציאלים נוספים.

סיכום

זה זה, מבחינתי מתחיל פה עידן חדש ולאחר שעד היום השקעתי בעיקר במניות ערך (עמוק) turnarounds ,ומצבים מיוחדים, לראשונה בחיי החדשים כמשקיע (ששואף להיות) נבון אני קונה מניות בחברת צמיחה ועוד במכפיל דו סיפרתי גבוה. בכלל זוהי השקעה שמגלמת הרבה מאד "פעמים ראשונות" בשבילי, זו הפעם הראשונה בה אני מבסס את ההשקעה שלי על האמון שלי באמירות ההנהלה, זו גם הפעם הראשונה שבה אני קונה מנייה קרוב לשיא כל הזמנים ולאחר עלייה של 70% תוך פחות מחצי שנה. מכיוון שכך אני מכין את עצמי לאקשן רציני יותר מזה שאני רואה ממניות הערך ה"רגילות" שבהן אני משקיע בדר"כ, מצד אחד אני בטוח שהשוק לא יישאר אדיש לדיווחים על design wins  חדשים או על המשך הגידול ברווחים ומהצד השני מבין שזה יכול לפעול גם בכוון ההפוך.

בקיצור אני לא יודע איך הסיפור הזה יגמר אבל אני בהחלט מתרגש מהרעיון  של השקעה בחברות צמיחה ולמרות שלא נראה לי שאני אהפוך את זה לדרך העיקרית שלי אני אספר לכם שכבר מצאתי חברה ישראלית נוספת בתחום שונה לגמרי (רמז – נדלן מניב) שגם לה לדעתי יש את הפוטנציאל לצמוח לא רע בכלל בשנים הקרובות אבל על זה אני אספר כבר בפוסט נפרד.

תזכורת – אין בנאמר משום המלצה לקנייה או מכירה של ניירות ערך או כתחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של אדם ספציפי. כמו כן, נכון לעכשיו אני מחזיק במניות סיליקום אך אני עשוי לקנות או למכור אותן מבלי להודיע על כך

||

פבר 272013
 

פרויקט הדוגרות הגדול

בחלק הקודם כתבתי על השיקולים השונים שבהם יש להתחשב כאשר מעריכים את שווי המזומן העודף שיושב במאזן החברה שאת שוויה אנחנו רוצים להעריך. בחלק הזה אני רוצה לדבר על  החלופה האחרת והיא חלוקת המזומן העודף בחזרה לבעלי המניות. לפני שאתחיל אני רוצה לסייג ולומר שכל מה שאכתוב בפוסט הזה הוא תחת ההנחה שטובת כלל בעלי המניות (כולל מחזיקי מניות המיעוט) עומדת לעיני הנהלת החברה ובעליה.

אבל לפני שנתחיל לדבר על אפשרות חלוקת הכסף, נראה לי שקודם כל צריך לקבוע איזשהו קריטריון שעל פיו נוכל לקבוע מהי האלטרנטיבה המוצלחת ביותר – חלוקה של הכסף או שמירה עליו. הקריטריון שאני מכוון אליו הוא כמובן התשואה, או אולי יותר נכון לומר התשואה האלטרנטיבית..

בואו ניקח לדוגמא את חברת "ערך מוחלט" בע"מ, מדובר בחברה דמיונית אבל מאד רווחית שלאורך השנים צברה במאזנה רווחים עודפים שאותם לא חילקה למשקיעיה. את הרווחים העודפים הללו החברה נוהגת להשקיע במכשירים פיננסיים למיניהם ואלו מניבים לה בממוצע כ5% רווח שנתי. עכשיו נשאלת השאלה האם החברה משתמשת במשאב הזה כדי לייצר ערך למשקיעיה? והתשובה היא שלא באמת ניתן לדעת. לצורך העניין יכול להיות שהחברה פועלת בסביבת אינפלציה של 6% בשנה, ועל כן למרות התשואה שהיא מייצרת על המזומן העודף, היא בעצם משמידה ערך מכיוון שבתנאים האלה היא מפסידה ריאלית 1% בשנה על המזומן העודף.

אוקיי, אז בשביל שנוכל להתקדם, בואו נניח שהחברה פועלת בסביבת אינפלציה של 3% לשנה, זהו שיעור אינפלציה הגיוני שקרוב לזה הנוכחי, האם עכשיו ניתן לענות על השאלה "האם החברה מייצרת ערך למשקיעיה?". כעת, כבר ניתן לענות על השאלה, והתשובה היא שכן, החברה כן משתמשת במזומן העודף שברשותה כדי לייצר ערך למשקיעיה (תשואה ריאלית של 2% בשנה), אבל אני עדיין לא בטוח שזה מספיק. עבורי כמשקיע, העובדה שהחברה מייצרת ערך חיובי היא אמנם תנאי הכרחי אבל לא ממש מספיק, אני מעוניין בחברה שמייצרת עבורי ערך חיובי ברמה שעונה על ציפיותיי.

עכשיו בואו נדבר על ציפיות, כשאנחנו באים להחליט על קנייה של נכס כלכלי לשם השקעה (למשל נדל"ן) אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה התשואה לה אנו מכוונים, התשואה הזו בדר"כ תכתיב לנו את סוג הנכס (לדוג' דירה קטנה, בית פרטי, נכס מסחרי) ואת המחיר שנהיה מוכנים לשלם עליו, ככל שהתשואה הצפויה על הנכס תהיה יותר גבוהה, ככה נהיה מוכנים לשלם עליו מחיר גבוה יותר.

כשמדובר במניות, אחת הדרכים המקובלות לבחינת התשואה הצפויה למשקיע בחברה היא ע"י שימוש במטריקת ה"תשואה על ההון (ROE)". מה שהמטריקה הזו בודקת בעצם זה את יעילות השימוש של החברה בהונה העצמי – כלומר כמה כסף החברה יודעת לייצר מהשקעתם של בעלי המניות? ה-ROE מחושב על ידי חלוקת הרווח הנקי השנתי בהון העצמי, ולכן באופן תיאורטי, יחס ROE גבוה לאורך זמן מצביע על כך שהחברה מצליחה לייצר ערך גבוה ע"י השימוש בנכסיה.

\LARGE \inline \fn_phv \textup{Return on Equity} = \frac{\textup{Net Income}}{\textup{\textup{Shareholder's Equity}}}

ברשת קיימים הרבה מקורות שמסבירים את מטריקת ה-ROE  ושימושיה, לכן אני לא מתכוון להרחיב יתר על המידה בכל הנוגע לתיאוריה. מה שחשוב להבין בנוגע ל-ROE  הוא שבעזרת השימוש במטריקה זו, נוהגים משקיעים פוטנציאלים לקבל הערכה ליעילותו ואיכותו של העסק, ועל סמך הערכה זו גם מחליטים מהו המחיר אותו הם מוכנים לשלם – כלומר מהם מכפילי הרווח P/E  וההון P/B הראויים. כפי שכבר הזכרתי למעלה, הגיוני שמשקיע יהיה מוכן לשלם מכפיל גבוה יותר על עסק איכותי יותר, כלומר בעל ROE גבוה יותר.

השפעת המזומן העודף על התשואה על ההון.

כדי לבחון מהי ההשפעה של החזקת מזומן עודף במאזן החברה – בואו ונבחן את הדוגמא התאורטית הבאה. חברת "ערך ארץ" בע"מ מרוויחה 10 מ' בשנה, היא עושה את זה ע"י הון העצמי בשווי 50 מ'. בואו גם נניח ש"ערך ארץ" בע"מ היא חברה ותיקה ובשלה בענף סולידי שאינה צומחת כלל (בסביבת אינפלציה אפסית) ושאת כל רווחיה העתידיים, החברה מפנה למזומן עודף (שלא נושא כל תשואה). הטבלה הבאה מתארת את התפתחות ההון העצמי ואת ההשפעה שלו על ה-ROE במהלך 5 השנים שעברו מאז קניית המנייה. 

מהטבלה ניתן לראות בבירור שככל שעוברות השנים התשואה על ההון שמייצרת החברה יורדת כתוצאה מחוסר השימוש בנכסי המזומן העודף, בעוד שהתוצאות התפעוליות ממשיכות להניב תשואה של 20% על ההון העצמי שנמצא בשימוש, התשואה שמצליחה החברה להניב מהמזומן העודף היא אפס.

הדוגמא שבטבלה היא דוגמא קיצונית. בפועל יהיו מקרים בהם המזומן העודף יניב תשואה חיובית כלשהי מצד שני יהיו מקרים בהן הוא עלול להניב תשואה שלילית (לדוגמא תיק מניות). בכל מקרה, ברור שכל עוד שהתשואה שמניב המזומן העודף תהיה קטנה מזו של הפעילות העסקית, התשואה על ההון הכוללת תיפגע.

נראה לי שכעת אנחנו בשלים לשוב ולנסות להבין מהו הקריטריון על פיו ניתן לקבוע האם החברה מייצרת ערך ע"י השימוש במזומן העודף או לא? אז האמת שכמו תמיד, גם הפעם לצורך כתיבת הפוסט הזה חיפשתי תשובות ברשת, אחד הכותבים שהתבטאו בנושא הזה לא מעט הוא פרופ' דמודראן (מן הסתם) ובאחת המצגות שלו שעסקה ב"איך להעריך את שווי המזומן העודף?" מצאתי את ההתייחסות הבאה בה הוא מסביר מהו הקריטריון לכך שמזומן עודף במאזן ייחשב ל"משמיד ערך" – הוא מכנה את זה "מזומן מבוזבז" (wasted cash):

If cash is indeed invested at below market rates, there should be a discount attached to the cash balance. Only the non-wasting cash should be added back to the value of the operating assets to arrive at firm value

מה שהפתיע אותי בציטוט הזה הוא שבמונח תשואות שוק "market rates" הוא מתכוון לתשואות של אג"ח ממשלתי. כלומר לפי דעתו כל עוד שהמזומן העודף (אני אפילו מקל מעט – כי הוא התייחס למזומן הכולל ולא רק העודף) מניב תשואות שהן מעט מעל התשואה חסרת הסיכון (אג"ח מדינה לזמן קצר בדוגמא שהוא הביא) לא ניתן להתייחס למזומן כ"מזומן מבוזבז".

אז נכון, דמודארן מדבר על השווי שצריך לייחס למזומן והפוסט הזה מדבר על השימוש האופטימלי למזומן העודף – לא בדיוק תפוחים לתפוחים. אבל עדיין ההשוואה הזו לתשואה על אג"ח מדינה נראית לי תמוהה. ופה אני רוצה לחזור לדוגמא התאורטית של חברת "ערך ארץ בע"מ". משקיע שבחר להשקיע בחברה בתחילת השנה הראשונה, השקיע בחברה שהתשואה שלה על ההון היא 20%, לאחר 5 שנים שבהן החברה לא השתנתה באף אספקט תפעולי – הוא מוצא את עצמו עם תשואה על ההון של 10% – כלומר התשואה שלו על ההון ירדה ב50%. מצד שני אם החברה הייתה בוחרת לחלק את המזומן העודף חזרה למשקיעים (בכל סוף שנה לדוגמא), התשואה על ההון הייתה נשארת קבועה!

ולכן, אם נחזור רגע למונח "מזומן מבוזבז" – אני אומר שלפי ראייתי כל מזומן עודף שלאורך זמן לא מנוצל כדי לייצר תשואה דומה לזו הממוצעת של העסק התפעולי – הוא "מזומן מבוזבז" ועל כן ראוי שיחולק למשקיעים בחזרה. לאחר שמשקיע עשה את הבחירה להשקיע בחברה שמציגה רמת תשואה מסוימת – כל אגירה ממושכת של המזומן העודף מצד החברה מבלי שהיא משתמשת בו לצורך צמיחה (אורגנית או ע"י רכישות) או לחילופין משקיעה אותו ברמת תשואה דומה לזו שהיא מציגה מתפעול (מן הסתם לא הגיוני – עקב סיכון גבוה) נחשבת כפגיעה במטרת ההשקעה הראשונית. ההגיון בדבריי מבוסס על הרעיון שמשקיע בעצם בוחר את רמת התשואה הרצויה לו בזמן הקנייה של המנייה. במידה והחברה לא יכולה להמשיך ולספק לו את אותה רמת תשואה, חלוקה חזרה של הכסף תאפשר לו לחפש לעצמו חלופות אחרות להשקעה ברמת התשואה הרצויה.

הסיפור שלנו לא נגמר פה, ושאלת "חלוקת המזומן העודף למשקיעים – כן או לא?" היא לא רק עניין של שמירה על התשואה. כמשקיע, אני משוכנע שחלוקת מזומנים עודפים היא גם דרך להפוך את המנייה להרבה יותר אינְבֶסטַבִּילית (או בתרגום חופשי – "מעוררת השקעה"). הסיבה הראשונה והטריווילית ביותר לזה היא כמובן עצם החלוקה, ידוע למשל, מהרבה עבודות מחקר בנושא, שפסיכולוגית – משקיעים אוהבים דיבידנדים ועל כן הם מוכנים לשלם פרמייה עבור מניות שמחלקות אותם. דיבידנדים למרות שתאורטית אין להם אפקט כלכלי אמיתי (מבלי להיכנס לשיקולי מס) נתפסים כמעין הצהרת כוונות לגבי חוסן החברה ורווחיה. לכן כאשר חברות ללא עבר של חלוקת רווחים, מכריזות על כוונתן להתחיל ולחלק  (לדוגמא – ע"י קביעת מדיניות דיבידנד), השוק בדר"כ מקבל את זה בצורה חיובית והמנייה מגיבה בעליות. העניין אף מתעצם כאשר מדובר בדיבידנד מיוחד וחד פעמי, והשמחה בשוק בעקבות אירוע שכזה היא בדר"כ כפולה ומכופלת. אבל לחלוקת מזומן יש השפעות חיוביות נוספות על משקיעים פוטנציאלים גם מעבר לעצם החלוקה, לצורך המחשה, בואו ונעבור על דוגמא מספרית נוספת.

ההשפעת חלוקת המזומן העודף על מטריקות הערכת השווי

בואו ונקח לדוגמא חברה בשלה (שאינה מציגה צמיחה) ובעלת רווחיות יציבה עם הנתונים הבאים:

  • שווי שוק – 82 מיליון ש"ח
  • שווי נכסים (מאזן) – 128 מיליון ש"ח
  • הון עצמי – 108 מיליון ש"ח
  • חוב כולל – 20 מיליון ש"ח
  • מכירות שנתיות – 200 מיליון ש"ח
  • רווח נקי שנתי מייצג – 8 מיליון ש"ח

כעת בואו נניח שמתוך ההון העצמי, 46 מיליון ש"ח הם מזומן עודף שמושקעים בניירות ערך. הרווח השנתי הממוצע שמניב המזומן העודף (תיק ניירות הערך) הוא 1.5 מיליון ש"ח, שאר הרווחים של החברה (6.5 מיליון ש"ח), מגיעים מפעילות הליבה של החברה. לפני שנמשיך – בואו ונסכם את הנתונים לטבלה הבאה:

מסיכום הטבלה ניתן לראות שהתשואה על ההון שמציגה החברה היא 7.4%, התשואה הזו מורכבת משילוב התשואה על המזומן העודף – 3.2% והתשואה של פעילות הליבה 10.7% (שחושבה על ההון העצמי הכולל פחות המזומן העודף). כלומר במקרה זה, התשואה שמניבה השקעת המזומן העודף נמוכה פי 3 מזו שמניבה פעילות הליבה של החברה. כעת בואו ונניח שהחברה מחליטה למכור את תיק ניירות הערך שלה ולחלק את כל התמורה למשקיעים כדיבידנד, הטבלה הבאה מציגה את התוצאה:

מההשוואה בין שתי העמודות ניתן לראות את השינוי במטריקת התשואה על ההון, לפני החלוקה היא הייתה 7.4% ולאחריה היא עלתה בקרוב ל50% לרמה של 10.7%.  אבל השינוי הזה הוא לא הדבר היחיד שיעניין את קוראי הדוחות ומעריכי השווי, שימו לב גם לשינוי הדרסטי שחל במכפילי השווי. מכפיל הרווח שלפני החלוקה עמד על 10.3 עומד לאחריה על 5.4 ומכפיל ההון שעמד על 0.76 ירד גם הוא משמעותית וכעת עומד על 0.57. בואו ננסה רגע להתמקד בשינוי הבאמת קיצוני הזה במכפילי הרווח, ירידה כזו במכפילים היא דוגמא מושלמת לכך שחלוקת מזומן עודף יכולה להיות פעולה "מעוררת השקעה". אני משוכנע שכל משקיע שיסתכל על שתי הסיטואציות האלה (לפני ואחרי) יחשוב שהחברה כפי שהיא נראית אחרי החלוקה היא אטרקטיבית הרבה יותר. מניית החברה, שעד היום אפשר שהתעלמו מקיומה, יכולה פתאום לקפוץ בכל מני סקירנרים של Value וכך להופיע ברדארים של מחפשי מציאות למיניהם. כל זאת אגב – למרות שבכל מה שקשור לתפעול העסק (מכירות, רווח גולמי וכו') לא קרה שום שינוי והחברה ממשיכה להציג את אותם הביצועים.

אז נכון, כל הסיפור הזה לא ממש בא בחינם, קודם כל החברה שאחרי החלוקה מרויחה פחות (18.7% פחות ליתר דיוק), אבל המשקיעים שאגב בעת חלוקת הדיבידנד קיבלו חזרה יותר מ50% משווי השקעתם, יכולים להשתמש בכסף הזה כדי להשקיע בחברות אחרות ועל הדרך גם להרוויח פיזור יותר טוב. מה שעוד נפגע לפחות למראית עין – זה המינוף, ניתן לראות בטבלה שעד לפני החלוקה החברה פעלה במינוף של 15.6% וכעת המינוף שלה עלה ל 24.7%. אבל כל עוד מדובר במינוף בסדר גודל כזה אני חושב שזה יותר חיובי מאשר שלילי, אני לא רוצה להכנס לכל מיני מודלים תאורטים של מהו מבנה הון אופטימלי אבל די ברור שחברה שיותר מ75% מהנכסים שלה ממומנים ע"י הון עצמי לא נחשבת מסוכנת. הרבה יותר מסוכנת לטעמי היא העובדה שכל המזומן הזה שוכב לו שם במאזן – מי יודע מה יעלה בגורלו…

לפני שאסיים, אני רוצה לחזור לפסקה הראשונה ולהזכיר לכם שהפוסט הזה נכתב מנקודת מבטו של המשקיע הקטן, לצערי, ברב המקרים טובת המשקיע הקטן היא לא מה שעומד בראש סדר העדיפויות של בעלי השליטה ומנהלי החברות, ולכן "מזומן עודף" בהרבה מאד מקרים פשוט ממשיך ונשאר עודף. ברב המקרים, בעלי השליטה והנהלות החברות, יעדיפו לשמור על הכסף בקופה – פשוט כדי לא להתחלק בו עם המשקיעים ולא חסרות דוגמאות של חברות שהחזיקו ביתרת מזומן גבוהה ונמחקו מהמסחר ע"י הצעות רכש של הבעלים. בנוסף, תחושת הביטחון שמזומן עודף מעניק להנהלת החברה בזמן משבר יכולה להיות מאד ממכרת גם אם היא לא תמיד רציונלית. הנהלות מטבען מאד לא אוהבות גיוסים (של הון או חוב), וניתן להניח שהחשש שאולי איכשהו ומתישהו החברה תזדקק למזומן ותאלץ לפנות לשוק כדי לגייס אותו בעלות גבוהה ובעמדת נחיתות, מונעת מהם לעשות את הדבר הנכון. באופן תיאורטי, חברות שמחזיקות מזומן רב במאזן עלולות גם למצוא את עצמן כמטרה מועדפת להשתלטות, אבל אצלנו בארץ, כאשר להרבה מהחברות יש בעלי שליטה שמחזיקים ברב המניות – הנהלות החברות יודעות שסכנת השתלטות לא קיימת, ולכן לא מזדרזים לחלק את הכסף בחזרה.

אז איך בכל זאת ניתן להשקיע בחברות האלה? כלומר מהי הדרך הכי נכונה לבצע הערכת שווי לחברה "דוגרת"? הדרך הנפוצה והסולידית יותר היא להעריך את שווי הפעילות של החברה ואז להוסיף לה את המזומן העודף (עם או בלי דיסקאונט – ראו חלק א'), דרך נוספת היא להעריך את שווי החברה בהנחת חלוקה של המזומן העודף, אבל מכיוון שאין שום וודאות שחלוקה כזו אכן תתרחש – מדובר באפשרות ספקולטיבית מאד ולכן לא מומלצת. אני חושב שכמו תמיד, האמת נמצאת באמצע, ושראוי להתייחס לאלמנט המזומן העודף בחברות "דוגרות" כאלה כסוג של אופציה, כלומר, להבין שבכל עסק כזה טמונה האפשרות שמתישהו הכסף הזה יחולק ויציף ערך, במידה והמחיר של של העסק נראה אטרקטיבי מספיק עוד לפני החלוקה, אנו בעצם מקבלים בחינם את האופציה של הצפת הערך במקרה שיום אחד המזומן הזה יחולק.

טוב, כעת אני רוצה לסכם את המסקנות העיקריות שאליהן הגעתי בפוסט הזה:

  1. עודף מזומן שהתשואה שהוא מייצר לאורך זמן, רחוקה משמעותית מזו של העסק התפעולי הוא "מזומן מבוזבז" וראוי שיחולק למשקיעים.
  2. "מזומן מבוזבז" – במידה והוא מהווה חלק משמעותי מההון , עלול לגרום לחברה להראות יקרה ולא אטרקטיבית להשקעה, חלוקה של המזומן הזה תעשה פלאים למטריקות הערך הנפוצות (כמו תשואה על ההון, מכפיל רווח, מכפיל הון, מכפיל מכירות ועוד) ותהפוך את המניה לאטרקטיבית יותר בעיני המשקיעים.
  3. בדיוק כשם שמינוף גבוה מדי הוא בעייתי – גם מינוף נמוך מדי יכול להוות בעיה.

עד כאן עם הסיפורים התאורטיים לגבי "מזומן עודף", בחלק הבא – אני מתכוון להתחיל ולכתוב על ה"דוגרות הגדולות" אצלנו במדד היתר, אחת מהדוגרות האלה היא החברה מהדוגמא האחרונה (לפני החלוקה כמובן) שהמניה שלה נסחרת בת"א ואני אפילו מחזיק בה, אני בטוח שדי פשוט יהיה לגלות במי מדובר אבל בכל זאת בין הפותרים נכונה תורגל חביתת עין משתי ביצים.

||

test 123